הבלוג של מקרנה

"את מולטי?" 

הייתה אחת השאלות הראשונות שהוא שאל אותי.

כן, כלומר לא.

מה זה מולטי?

"זה אומר לגמור ברצף יותר מפעם אחת." 

אני חושבת שכן.

מה זה השאלה הזאת בכלל, חשבתי לעצמי, בעודי מסמיקה מאחוריי הווצאפ. אף אחד לא שאל אותי את זה מעולם. הוא גם לא פגש אותי. 

הכל התחיל כשהייתי תמימה וחסודה, בימים ה(לא) טובים שלי באפליקציות הכרויות. מנסה להיות הדג שמישהו ידוג. כשהוא דג אותי היינו יושבים בפאב, הוא היה מדבר, אני הייתי מקשיבה. הוא היה מנשק, אני הייתי נעתרת. הוא היה רוצה זיון, אני רציתי קשר. רציתי אהבה, רציתי תשוקה, הייתי רעבה. אבל הייתי חוזרת הביתה יבשה. והוא מדבר איתי איתי על מולטי?

ואז מיס מולטי הופיע לו מתוך הmambar, ושאל אותי אם אני רוצה לנסות. קשר עם מישהו דומיננטי. משהו אחר, שונה. אני לא יודעת. אני לא רוצה, כלומר אני רוצה. להיות נשלטת, להתמסר, להיכנע. אני לא יודעת שום דבר. אבל זה כל כך מפתה.

אנחנו נתחיל מחר בבוקר, הוא אמר. כשתהיי בעבודה. תצלמי את התחתונים שלך. תאונני בשרותים בעבודה. תצלמי לי. אני מעולם לא עשיתי דברים כאלה, זה מטורף. אם האנשים שאני עובדת איתם או מנהלת אותם ידעו מזה, הם בוודאי יחשבו שאני מטורפת. אני עושה מה שהוא אומר לי, כמו פרפר לאש, זה מטריף אותי.

הוא רוצה שנתקדם הוא רוצה לקבוע. אני מפחדת. אני לא באמת יודעת מה זה אומר עליי. איפה אני ממוקמת, אין לי מושג מה בדיוק קורה לי. אני רוצה את זה כל כך. אני רוצה להתמסר לתת לו להביא אותי למולטי.

אני לא מוותרת לעצמי, מחליטה לחפש תשובות. אני רוצה להבין מה קורה לי, אני לא יכולה לתת לזה לעבור לידי. ואז בור עמוק של עצב. וטלטלה ההבנה הזאת מכה בי בעוצמה חזקה. כן, זו אני ואני היא זאת. זה לא יעזור, את לא תברחי מזה. את נמשכת לכאב, לאסור, ללא מדובר, לסטיות. וזה כואב ומטלטל לי את הנפש כל כך חזק. כל כך חזק שנראה שכבר אין אוויר לנשום. אבל יותר נמוך מזה, כנראה אי אפשר לרדת. ולאט לאט האוויר חוזר ואיתו הצלילות.

אני שוב כותבת לו, למיס מולטי, שאני ממש מצטערת. שאני יודעת שאני עושה לו הלוך ושוב, שזה בסדר שהוא לא יקבל אותי בחזרה. אני פשוט לא יכולה לתת לדברים לעבור לידי, הם חייבים לעבור דרכי. הוא היה נסיך ושולט אמיתי, והבין.

הוא ביקש ששלושה ימים לא אגע בעצמי, וזה היה מטורף ועמדתי בזה בשבילו, בשבילי. 

הוא בא לאסוף אותי וחיכיתי לו כמו שביקש, בדיוק. 

הוא הסביר לי את ההוראות, כל פעם אני צריכה לבקש רשות לפני שאני גומרת ולהגיד שגמרתי. 

הוא נגע בי ממש חזק. הוא נתן לגוף שלי הוראות לגמור. והגוף שלי הקשיב לו בדיוק מושלם, בסחרור מושלם, שוב ושוב. 

ביקש להסתכל לו בעיניים כשגומרת וזה היה הדבר הכי אינטימי בעולם שעשיתי. 

וכל פעם שהוא ספר אחורנית הגוף שלי נדרך בדיוק מושלם, נכרך אחריו. לרגע היתה תחושה שאנחנו בן אדם אחד שם בתוך כל המולטי, של גברת מולטי.