מתיישבת מול מסך העריכה, חסרת מילים
המודעות ממוקדת בכאב העמום בישבן
כשאניח את היד מבעד למכנס ארגיש את החמימות מקרינה
כשאתפשט ואתבונן במראה יישקף אלי נוף אדמדם, כתמים כחולים פה ושם
מקלידה ומודעת לחזה אותו השדונית סימנה במספר דו ספרתי, נע על הטווח שבין צהוב לסגול
הסופש הייתי נסיכה מפונקת וכאובה
לקחתי חלק בשיעור אינטנסיבי
הוא המורה, היא התלמידה, אימפקט הוא החומר שהתכנסנו לתרגל
ואני? לוח בלתי מחיק.
לגופי סט תואם של חזיה ותחתון, ירוק טורקיז כהה ועיטורים כחולים זהובים
כרית סמוך לראש, כרית על כפות הרגליים, ישבן באוויר
הכלים מסודרים על המיטה על מנת שאתרשם מהם אחד אחד ואפנים שבקרוב ייבחנו עלי בקפידה
שני שוטי רכיבה, האחד מעור והשני סיליקון
פלוגר מלטף
כף עץ מקושטת
סרגל שיכול להצליף ולחרוט על העור
כף מתכת שלרוב תעזור להשתחל לנעל אבל היום קיבלה מטרה נעלה יותר
ברקע הסברים על חימום נכון, כיוון התנועה, מהירות ההצלפה
הוא מדגים והיא חוזרת, הוא מתקן והיא משתפרת
ואני? מחייכת מאוזן אל אוזן
מרשה לעצמי לשחרר שליטה, להתמסר לתחושה
מרשה לעצמי להגיב בהתכווצות, צעקה, צחוק מתגלגל, נשימה עמוקה
הוא שואל אם אפשר לצרף אלמנטים מגבילים
הנהון נלהב ועיניים נוצצות מאשרים לו לקחת ממני את יכולת הדיבור
מהר מאוד הגאג משחרר לי משהו במוח והעיניים מתגלגלות אחורה
הם מעמידים אותי, הידיים נאזקות אל מוט
הוא מצליף, היא יוצרת קשר עין, מתבוננת עמוק
הם מתחלפים - היא מתרגלת את החומר, הוא בבקרה
ואני? מישירה אליו מבט, מחייכת, מתגרה
לפני הסשן ישבנו ושוחחנו ארוכות
גבולות, איפה כן, איפה פחות, יותר שיבוחים, פחות השפלות
העליתי את נושא הפומביות ושיתפתי כמה אני אוהבת את הרעיון של להראות
חזרה לשיעור, הוא מציע להעביר את השעה הפרטנית למתכונת ציבורית
ואני, עם הפנים לקיר, קשורה ומושתקת, היה ברור שכבר ספגתי הרבה
אבל רק רציתי עוד
מובלת אל קדמת הכיתה, מתרגשת
אני אפילו לא בטוחה ממי וכמה היא מורכבת
זו הבחינה הסופית, השדונית מציגה את החומר שלמדה
זה הזמן שלי להפגין ידע ולזהות את הכלים רק על פי תחושה
כשהוא מתיר אותי, אני שותה מים, מרכיבה משקפיים, מסתובבת
הקהל מוחא כפיים ואני קדה קידה
נבוכה ומרוצה
מסופקת וסמוקה
הם מחבקים אותי חזרה אל המיטה
שם נדבר ונתכרבל
אפטרקר.
תודה על ההקשבה,
ניינור,
מגשימה פנטזיות שלא ידעה שיש לה
