לפני 8 חודשים. יום שני, 9 ביוני 2025 בשעה 19:35
לי ולסוד יש לפעמים דינמיקה בדס"מית גם מחוץ לסשנים מוגדרים,
אבל הפרופר סשן האחרון שלנו היה בחמישי בפליי שממש התרגשתי לקראתו
המתנתי לו, ישובה בקז'ואליות על פריט ריהוט בדס"מי, הריפוד שלו מושך את העין, אדום בוהק
נראה לי משהו בדרך שישבתי או במה ששידרתי הפעיל אותו כי בפעם הבאה שהצטלבו המבטים שלנו משהו בעיניים שלו היה אחר
התרכזנו בעיקר באימפקט. בתפריט? ספנקר, פלוגר, כף יד חשופה, גלגל כאב, צרור מקלות דקים מרשרשים ועוד מקל אחד, עבה, מחכה.
התחלתי לצחוק מרוב כאב (מה חדש) ובתגובה הוא החליט שהוא לא רוצה שאברח לספייס הזה והתמקמנו אחרת, יושבים קרובים אחד מול השניה, בקשר עין בלתי פוסק
כשנעשיתי לחוצה, מהסשנים שמסביב ומחשש מכאב שיבוא, הוא הדריך אותי איך להתרכז בכניסה והיציאה של אוויר לריאות שלי ולהתמקד בו - זה ממש הרגיע ועזר לי להתחבר לכאב ממקום שהוא לא פחד
הסשן נגמר על הצד הפחות חיובי, יותר נכון נקטע.
הכאב בירכיים נעשה יותר מדי עבורי וכשאמרתי צהוב וכיסיתי אותן עם הידיים הוא ביקש בתקיפות שארים אותן
התעקשתי להשאיר, הרגשתי שמשהו התפספס בתקשורת, הרגשתי שאנחנו עדיין בתוך אותו חלק של הסשן ולא בהתכווננות למשהו אחר וזה הרתיע אותי
אני לא זוכרת בדיוק איך הכל נגמר, אבל הבנתי שהצהוב שלי באמת התפספס והצלחתי לתקשר את זה
היינו מופתעים, עוד לא קרה לנו מיסמאצ' שכזה
כל המתח ירד והתפרקתי בבכי
הוא עזר לי לקום והוביל אותי לאזור האפטרקייר
המשכתי לבכות שם מכורבלת, נשענת על הירך שלו ומחובקת עם בובה - דרקון לבן פרוותי שחברה השאילה לנו כשהיא שמה לב למצוקה שלי
-
מה שקרה עלה בשיח במהלך הסופ"ש אבל משהו הרגיש כאילו הוא עוד לא הבשיל לגמרי
היום שיתפתי אותו בחוויה שלי כשהיא מזוקקת לכדי כתיבה ובתגובה שלו הוא חלק איתי מסקנה - לקחת על עצמו להיות יותר מודע, להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו כדי לקרוא אותי ולזהות כשאני מתקרבת לאזור הצהוב לפני שבכלל אגיד
משהו בזה הרגיש לי לא בדיוק, שאני מסכימה עם חלק אבל משהו עוד לא מתיישב לי
לקחתי לעצמי את הזמן להתבשל עם זה קצת ובסוף הצלחתי להבין - לטעויות יש מקום, חייבים לקחת את זה בחשבון שמשהו כזה יכול לקרות שוב, לא נכון בעיני להתכוונן למציאות שלא מגיעים למצב הזה בכלל כי אז כשהוא מגיע לא יודעים איך להתמודד וזה מציף בעיקר אשמה.
ביקשתי ממנו להזכיר לעצמו את הכוח שיש בתקשורת שלנו, היא מתרחשת בכל כך הרבה רבדים, כל פעם מחדש זה מרגש אותי.
"חוץ מזה, אולי יהיו פעמים שנרצה לנסות לבחון את הגבולות, אולי אפילו למתוח אותם.
להגיד צהוב זה לתקשר, ואני רוצה שתשאיר לי את המקום הזה ולא לשים את הכל עליך"
כשניסחתי את זה הרגשתי שהצלחתי להגיע אל עובי הקורה. והוא הבין.
הוא נתן לי להגיע אליו ולהראות לו את הסיטואציה מזווית אחרת וזה ריגש אותו
ריגש אותי שהוא אפשר לי גישה למקום הפגיע הזה.
בסופו של דבר זה לא רק המקרה הנקודתי שמקבע חוויה, אלא גם השיח שמתרחש אחרי, המקום שאנחנו נותנים אחד לרגשות של השני.
וזה בדיוק מה שעשינו.
ניינור,
מתבוננת
