מילים מילים

פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הַמְּקָרֵר 

הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּעִיּוּן,

בִּפְנִים הִנַּחְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים

לֵב אָדֹם.

שָׁכַחְתִּי שֶׁהוּא שָׁם. 

נְטִיפִים שֶׁל קֶרַח בֵּין דָּפְנוֹתָיו,

אָחַזְתִּי בּוֹ בִּזְהִירוּת בִּשְׁתֵּי יָדַי

להוציא הַחוּצָה לְהַפְשָׁרָה

כי אתם יודעים נו..

הגיע הזמן לאהבה!

קֵרַבְתִּי אָזְנַי אֶל חֲדָרָיו,

פְּעִימָה חֲרִישִׁית בְּקֹשִׁי נִשְׁמְעָה.

יֵשׁ! פָּלַטְתִּי אַנְחַת רְוָחָה 

הַלֵּב חַי אֲנִי קַיָּם.

ואז הוא החליק, 

הלב הארור.

נשמט,

נפל לרצפה.

קילוחים של דם 

בלאגן של אדום

על השטיח והחולצה.

אז ירדתי לסוּפר הקרוב,

היקר ההוא בפינה

ושאלתי את המוכר אם נשאר במקרה,

מסיר כתמי אהבה.