דאדי ודום ביקשו ממנה לקשור אותי.
זאת הייתה אחת הפעמים היחידות שבאמת נקשרתי בצורה מושקעת וטובה.
"רק בבקשה תשאירי את האיזור הזה חשוף בלי חבלים".
דום ביקש.
היא הנהנה והתחילה לקשור.
השיער שלי עדיין רטוב ומבולגן והאיפור מרוח, מאז שדום דחף את ראשי מתחת למים בבריכה ולא נתן לי לעלות ולנשום, עד שכבר התחלתי לתת לו אגרופים ברגל מרוב חוסר אונים.
היא המשיכה ללפף את החבל סביב לזרועותיי, מעבירה אותו מתחת לחזה שלי, מאחורי הראש ובין השפתיים התחתונות.
היא יצרה מעין רתמה שבכל פעם שמשכו בה, החבל לחץ על הדגדגן וגם לי לצעוק.
דום מאוד אהב את הרעיון...
כשסיימה לקשור אותי, קראה להם והם הודו לה.
דאדי ישבה מאחוריי, ושתינו מכינות
היא את המחטים, ואני את עצמי נפשית...
היא ריססה מעט אלכוהול לחיטוי על אותו האיזור בגב שלי שדום ביקש שישאר חשוף.
לקחתי נשימה עמוקה ואיתה את הכאב הפתאומי מהדקירה של המחט הראשונה.
להיות קשורה ככה ולקבל מחטים באותו הזמן, גרם לי לשקוע בספייס כל כך עמוק עד שהרגשתי שאני לא שם.
הרגשתי שאני חולמת או מרחפת, או פשוט מסוממת.
דאדי שזרה כבר יותר מ20 מחטים בעורי,
ואחרי כל מחט, דאגה להעביר את האצבע על כל אחת מהן, בדומה לאיך שפורטים על מיתרים.
בכל פעם שהיא עשתה את זה, עברה בי צמרמורת בכל הגוף.
"יפה מאוד. עכשיו תנוחי בזמן שאני מחורר את דאדי".
דום אמר לאחר שדאדי סיימה איתי.
ביקשתי ממנו להוריד ממני את החבלים כשהבחנתי שהזרת מתחילה מעט להרדם, ואחר כך התיישבתי לצד דאדי.
ליטפתי אותה בזמן שקיבלה את המחטים מדום, עד שסיים.
הוא אמר לנו לעמוד מול הקיר אחת ליד השנייה, וצילם כמה תמונות.
הוא הסיר את כל המחטים משתינו והרגשתי את הדם נוזל במורד הגב שלי.
גם הגב של דאדי נראה יפייפה עם המון נהרות אדומים ודקים.
שתינו מדממות ומחייכות,
שתינו חרמניות אך צריכות לחכות...
למתי שדום יחליט להשתמש בנו סוף סוף.