דיברנו שבוע שבועיים,
הבהרתי שאני מחפשת קשר רציני זוגי, עוד מהשיחה הראשונה.
נפגשנו, אכלנו גלידה,
הכימיה לא הייתה בשמיים אבל גם לא היה נורא כל כך.
אמרתי לך שאני לא עושה דברים מיניים מהר מידי.
שאני מאלה שלוקחות דברים לאט יחסית.
אמרת שזה בסדר, שאין בעיה.
המשכנו לדבר על כלום ושום דבר ופתאום אמרת שאתה לא ממש מחפש או רוצה זוגיות.
"אז למה בכלל נפגשת איתי..? הרי אמרתי לך מההתחלה מה אני מחפשת."
"לא יודע... רציתי להכיר".
🤦♀️
...
ישבנו באוטו, התנשקנו, כי למה לא?
התחיל לעמוד לך, ואמרת לי לגעת בו.
סירבתי כי כמו שאמרתי קודם, אני לא עושה דברים כאלה מהר כל כך. בטח שלא בפגישה ראשונה.
התעלמת והמשכת לנשק אותי, סטרת לי, ניסית להוריד לי את החולצה.
שוב אמרתי לא, שוב התעלמת.
המכנס שלך כבר ממש לחץ עליו והתלוננת שזה כואב.
הצעתי שפשוט נפסיק אם זה קשה לך.
במקום להפסיק, שלפת אותו מהמכנס והתחלת לגעת בו.
הסטתי מבט אל החלון והסתכלתי אל השמיים.
חיכיתי שתסיים.
אמרת לי למצוץ לך. וכשאמרתי "לא", שוב,
לקחת נשימה עמוקה והתרחקת.
"מה קרה? אתה מבואס?"
ציפיתי שתגיד משהו אחר אבל הודית שכן, אתה מבואס וזה משהו ש"חדש" לך. שאתה "לא מקבל את מה שאתה רוצה".
מאותו הרגע שהבנת שלא תקבל ממני מעבר לנשיקה, נהיית קר ושקט.
"אני עייפה אולי תחזיר אותי הביתה?"
...
הנסיעה הביתה הייתה שקטה.
כל אחד שתק מהסיבות שלו.
נתתי לו חיבוק אחרון ואמרתי "לילה טוב".
ידעתי שאני לא הולכת לראות את הבנאדם שוב,
ואת האמת... אני גם לא רוצה.
...
היית כל כך בטוח שתצליח לשכנע אותי לעשות דברים מיניים איתך עד כדי כך שקבעת להפגש איתי, אחרי כל הפעמים שאמרתי לך שדברים כאלו לא יקרו בהתחלה.
נתת לי להתארגן, לפנות זמן בשבילך.
ניסית לשכנע אותי למצוץ לך והיית כל כך מופתע שסירבתי כי הרי "אף אחת מעולם לא סירבה לך".
אוי ליבי ליבי...
...
אז... תודה על בזבוז הזמן שגם ככה בקושי יש לי.
וכמובן תודה על הזין ששמת על הגבולות שלי והרצונות שלי, או יותר נכון, האי רצונות שלי.
🤦♀️🤦♀️🤦♀️