שבת הגיע,שוב סופש אני מערערת לי במחשבות על כל השבוע,על האימונים והחברים,ועל המסיבות שעומדת לבוא
אם לא יהיה גל שני או כבר יש?היום אי אפשר להבין כלום וממה אנשים כל כך בלחץ,אני מצד שני מבינה כי קורונה לא נעים לחטוף.
אבל אם הזמן הגוף מתחסן לזה,ובסופו של דבר מנהלת החדר כושר בצעקות לעבר אחת הנשים שבקבלה "בסוף כולנו נדבק".
ממש אופטימיות לשמה, אני תמיד שאני על ההליכון ריצה אני נהנת מהריצה עצמה ומהסבל שהיא מביאה, ממש סדיסטית להחריד אחת מתאמנות המכון באה לעברי ואמרה לי שרזיתי לאחרונה,כיף לשמוע את זה מצד אחד מצד שני הערה קצת סקסיסטית מצידה ובמיוחד המבטים שהיא דופקת אליי כשאני באימוני אירובי,יש לה מבט חודר ,עד כדי כך אחד האנשים הותיקים במכון שיסתכל עלייה כמעט נפל עם המשקולת.
אנחנו עם כזה פלרטטן לפעמים, מנסים בכח להשיג צומת לב בעזרת המראה והמבט החודר הזה שאי אפשר להסביר,
במיוחד אם את יודעת איך להשתמש בו, יש משו אחד שאני לא מבינה כל כך חוסר ביטחון ולכולנו יש אותו,
ואיך מטפלים בו? מתחילים 100 מחשבות שונות בשניה, עד שאת עושה סטופ,ועוצרת על אחת במוחך.
ואז זה מלווה אותך,עוד ועוד קצת.
אני יכולה לחשוב על דברים שונים להפליא בו זמנית, קטע מסוים אצלי ואני אני תמיד מנסה להתחשב באנשים ספציפים,
יש אנשים ששומרים טינה על ליבם, זה עושה אותם מכוערים כל הרכילות והעצבים המיותרים,והפרצופי הכעס שהם עושים, כאילו מכערים את האדם, ולכן אני לא מאמינה בטינה,
כנל גם לקינאה קיצונית, וכך הלאה..
נסו לשחרר את הרגשות האלה,ואת המקום המיותר שהם תופסים אצלכם בלבידו או במחשבות,תהיו סלחנים כלפי עצמכם,וגם שרע תנו בסוף החיוך חיוך למען הרגשה עצמית טובה יותר.
תהיו טובים לעצמכם,לאחרים,נסו לקבל סליחה מעצמכם ולא האישור של אנשים אחרים עליכם.
אוהבת המון
אמיליה קייט.
שיר לילי-
