את גודלת על סיפורי אגדות,ואז שאת כבר בגיל הטיפש עשרה את עושה את הסדר לפי מה שגדלת עליו,
בתוך תוכך את יודעת שזה נכון, לא הכינו אותך שהלב שלך ישבר כמה פעמים לפחות ,ואת תבכי על כל גבר אלפי דמעות מיותרות
לא אמרו לך, שהחיים ממש דומים למשחקי הבובות, כן האלה על הידיים שאביך או אימך שצועק או צועקת בבובה אחת '' אני אטרוף אותך'' ובולע את היד השנייה בתאווה
ככה זה החיים, סוג של סגירת מעגלים וסגירת פינות, חיוך פה חיוך שם. ואז את מגלה, שבעצם כל מה שגדלת עליו, זה הכנה.
כל אלפי הדמעות שבכית על גברים משונים שהיו בחייך, היה רק כדי לעשות אותך יותר חזקה מפעם לפעם, על דקירות קטנות כאלה בלב, בשביל לפצח אלפי שאלות שעם הזמן נראות לך כבר רטוריות, משועממות, אף אחד לא הכין אותך לסיפור אגדות שאת נסיכה, שמחכה לנסיך שיציל אותך ויקח אותך לחיים מאושרים ומשעממים.
החיים שלי היו באלפי כיוונים אפשריים, באלפי דרכי כאוס ובאלפי דרכי אהבה ססגוניים, תזכרי שאת בוכה על דבר שולי וקטן את תצחקי על עצמך שבכית עליו בשלב מאוחר יותר.
את תתבגרי, תפתחי בתשובות חדשות שגם הן בסופו של דבר כל כך רטוריות ומפגרות.
בכי הוא דבר אנושי, לצחוק על זה, זה כבר גדולה.
שאת מבינה את הבסיס לחיים, את מבינה כמה את יכולה להיות גדולה מהחיים, זה יכול להתחיל שאת לכלוכית או סנדרלה או שלגיה.
ובסוף של דבר, את מנקה את הבוץ מהבירכיים וממשיכה בשלך, באלפי אהבות וכיוונים ואורות מהמהבים כמו תאונה שהצליחה לצאת בלי פגע, ושאת מרגישה את הכאב את צוחקת עליו.
את יודעת שאת חזקה יותר מכל גבר שינסה ''לרמוס'' את הלב שלך, את יודעת שבתוך תוכך את שואלת שאלות רטוריות שהתשובה שלכם כבר מולך ממזמן.
רק תזכרי שבסוף, את תצליחי להבין שכל חלקי הפאזל כבר ממזמן שם, ממזמן כל התשובות אצלך בידיים בעשר אצבעות.
את יודעת שאת חזקה, והכל זה רק הכנה הרבה יותר גדולה ומחושבת שעם הזמן כל סיפוריך יהיו כאות גדולה שתצלצל לך באוזניים , שאת יודעת שאת יכולה את מסוגלת
את לא צריכה לפרסם את חלקי הפאזל , אלא רק לעצמך ושהוא מורכב בסופו של דבר את צוחקת, את מתבגרת, את מבינה.
שהכל היה הכנה למשהו הרבה יותר גדול,סוער שמחכה לך בסוף הדרך.
רק אל תשכחי, שאת יכולה.
