האימוני היומיום שלי נותנים לי מצב רוח טוב , לאט לאט המחשבות האופטימיות שבות אליי כמו גלים.
התחלתי לכתוב יומן אכילה כפי שהדיאטנית הקלינית אמרה לי לפני מס ימים, זה נותן לי שליטה בעצמי
כל יום אני מתקדמת למטרה שלי, הנפש שלי שמחה הגוף שלי רגוע.
יש מקומות במוח שלי שאני נותנת מקום להחלמה מלאה, מקום מהפנט בלי מחשבות קיצוניות לאחור
זה מחזק אותי, בונה אותי מחדש.
נותן לי לגיטימציה להמשיך לחייך, לדבר באופן רהוט יותר לתת לעצמי את הפוש קדימה.
לא לוותר על המטרות שלי, על הלימודים שלי, על המעשי הטוב ששוכן בליבבי.
זה נותן לי אור לראות לתווך הארוך והעכשווי, אני באמת מאושרת.
אין לי מורדי עליות קיצוניות לכאן או לכאן, זה נותן לי תחושה שמיימית ורגועה.
אני לא חושבת על האנשים מהעבר יותר, כאילו הכל נמחק מבחינתי.
הם לא במחשבות שלי, או בתפיסה שלי בהווה הזה.
נרפאתי מכל השנה הקשה שהייתה לי, נפגשתי עם אבי לקפה ואפילו צחקנו ביחד על הרימסיה שהייתה לי,
תוך כדי השלוק של הקפה אבי אמר לי שהוא חלם עליי, שהוא בתוך תערוכת ציורים שלי והוא בא מאוחר מידי כי כל הציורים שציירתי נמכרו,
הוא חייך באדיבות כלפיי היום, הוראה לי להמשיך קדימה לדחוף את עצמי כי אני יכולה,
מאז שאני זוכרת את עצמי אם אני באמת רוצה משהו בחיי, אני עושה הכל כדי להשיג אותו.
כל מידע שיש לי בחיים האלה הוא מהעבודה קשה, בלי וויתורים.
האימונים נותנים לי לגיטימציה של רוגע שמיימי, אבא שלי תמיד איתי לאן שהרוח נושבת ולוקחת אותי.
יש משפט כל כך ישן שהוא אמר לי שתמיד מלווה אותי לאן שאני לא אלך או בכל סיטואציה שאתקל בה,
'' את חזקה, תמיד היית''.
תמיד הייתי חזקה, נותנת מוטיבציה לאנשים שמסביבי לחשוב באופן אופטימי יותר, חזק יותר, להרים את עצמם.
היום אני כבר לא עוזרת לכל אחד, היום אני יכולה לומר בלב שלם שהתבגרתי, ולכן קשה יותר להיכנס ללב שלי.
לא בגלל מחסומים או חומות , פשוט אין לי רצון לעזור למי שלא עוזר לעצמו,
אין לי רצון לדבר ולדבר עם בנאדם חסום מבחינה ריגשית, כל עוד הוא לא חשוב לי במקום מסוים,
אני לא אבזבז זמן ואנרגיה שאני יודעת שהקמצוץ האנשים שיש לי בחיי הם ספורים על האצבעות שלי,
לא כי אני רעה, אלא כי אני רואה בי סופסוף את האמת, את מה שטוב בי ומה שיש לי עוד חוץ מיופי ,
אני כותבת את הפוסט הזה ופשוט אומרת לעצמי,אני מרפה מכל מחשבה שלילית,ולא הגיונית ונותנת לעצמי את האמת.
אני לא מקיפה את עצמי יותר באנשים מזויפים , אני לא מתחברת למסכות יותר ומצד שני,
אני אוהבת להיות אני, כי אין אף אחת אחרת.
