מוסר השכל בין ששת האבירים
הם היו על סוסים לבנים, אציליים עם חרבות ארוכות וחדות כתער
לאביר הראשון קראו הארי פניו היו יפות ועדינות עם חיספוס זקן ארוך על לחיו, הוא תמיד חייך למרות שחייו הכו פה את מופתי החיים ,גישת חייו הייתה פשוטה, היה לו אישה אחת ששמה אריה, אריה הייתה היפה בנשים מן יופי אצילי מחוספס, על פניה היה צלקת חדה על בסיס פנייה מצד ימין, הארי אהב אהבת נפש את אריה.
הארי הסתכל לעברה בלהט,הביא לה פרחים בכל בוקר, הילל את דמותה מול הבבואה שבמראה, האביר השני ששמו היה רודוס.
רודוס היה מבוגר מהארי, אך חוכמת חייו לא הייתה צלולה דיו,רודוס היה שתיין ידוע בין ששת האבירים,מעמיס נשים יפות ללא יום וליל , שותה עד שפניו אדומות ושר על המלחמות שבהם ששת האבירים נלחמו יחדיו, בכל שיר שהוא שר לנגד המסע המפרך של ששת האבירים, תמיד ציין את השיכרות והנשים,הבילויים והלילות הבלתי נשכחים.
השלישי היה טהור ותמים , שמו היה אוריאן טהור מספיק כדי לנקות את פניו בחלב, משפחתו נהרגה שהיה בן 4 שנים במלחמת כאוס כאובת לב,הוא גידל את עצמו לבד וחינך את עצמו לראות תמיד את הטוב בכל משבר, הוא חייך לחיים בפשטות ונדיבות,עד כדי כך שהתמימות נוצלה פעמים רבות , אך הוא לא הפסיק להאמין בבני אדם,גילו הצעיר לא היה נוכח ברגע שהוציא מילים בפיו,שבידיו חרב חדה כתער ולשון חזקה שיוצאת מפיו, הוא היה מופנם מספיק כדי לשמוע את מחשבות הצלולות והעמוקות ביותר בכל מבט משאר האבירים.
הרביעי היה רודן,בעל תאוות בצע,כוחני גדל במשפחת אצולה שכל דבר שהוא רצה הוא קיבל, נשים,כסף,כח ודרגת אצולה.
שמו היה מנור, מנור אהב לצחוק על אחרים תוך כדי סיפורי האצולה הגדולים על משפחתו, להציק לקטנים ממנו בתיקווה שיקבל כח ומעמד. האגו הרעב זהר בעיניו , הסכנות דרכו על ליבו כקוצים בשדה קרב, אך הוא התעלם מהם בפוקר פייס מוחלט-אף אביר לא ידע מה עובר לו במחשבות,בתהיות,ובחששות ליבו.
החמישי,היה שותק לא מדבר כלל מבוגר יותר משאר האבירים, שומר לעצמו את המחשבות על המלחמות והלילות,מתבודד עם עצמו לתוך הלילה והמחשבות.
שר וכותב על חיו,שמו היה רינס. רינס היה כל כך שקט שלפעמים לא הבחינו בו שאר האבירים, הם לא הבינו לאן נבלעה לשונו , אך אוריאן הבין לחלוטין את השתיקה הנחרצת.
את הכאב האכול בליבו על עבר חייו,הוא נמנע להגיד את דעתו בלי לחשוש או לפחד משאר האבירים, בתוך עצמו מתבודד,צוחק ונעלם.
השישי שמו היה שרנון, הוא היה מדבר בלי לחשוב,צוחק על כל דמות לפניו ומשפיל,יהיר במחשבותיו ולא צלול מספיק לסנן דבריו בפיו, מבולגן מספיק כדי לבלגן ממלכה שלמה
דיבור נמוך,ומלוכלך מספיק כדי להבהיל כל אישה צעירה בדרכו,אפילו בבתי בושט הנשים התרחקו,דיברו היה עוקצני וציני מספיק כדי לאבד את חבריו הקרובים ביותר.
התחיל בין ששת האבירים וויכוח אם הארי ימות מי יקח את האישתו היפייפיה?
הארי: ''אני לא רוצה שאף אחד ממכם אביריי, יקח את אישתי אם יקרה לי משו, אני רוצה שהיא תתאבל עליי''
רודוס : ''אני לא מסכים איתך, אישה כזאת יפיפייה צריכה גבר שיעמוד שם או לפחות... יעשה את העבודה!! ''
רודוס מתגלגל מצחוק.
שרנון בא ויוצא בהצהרה : '' אני אזיין אותה ראשון,אני כל כך יותר טוב מכם, כל כך יותר מושך מכם, כל כך הרבה יותר חכם ממכם
לי מגיע לזכות באריה!!"
הארי קם בהכרזה נחרצת : '' אני עוד לא מת!!, וכבר אתם חוגגים על רכושי ואישתי?''
מנור לקח את החרב האצילית ותקע בהארי ואמר :'' הנה עכשיו אתה מת!!''
דמדומים של שקט
אוריאן בא ואמר :'' מה עשיתם? עשיתם טעות'' עונה בתמימות '' הרגתם את הארי בשביל לזכות באישתו?''
רודוס ומנור הסתכלו על גופתו של הארי מדממת למוות הודאי ואמרו ''חשבנו שזה אמיתי''
בא הזקן,ראה את הנעשה ואמר '' עדיף להיות מת,מאשר לכאוב את כאביהם של טיפשים.''
קם והלך וצחק בקול ואמר '' הרגתם אח, מחר תהרגו את אישתו, ולמחרתיים תהרגו את נפשיכם כי טיפשים אתם''
סוף מעשה בשעת תחילה.
לפעמים האיש הזקן הזה צודק גם בחיים עצמם, יש אנשים שיהרגו אלפי אנשים כדי לזכות בתאוות הבצע לפני האדם האחר שמולך.
במקום ביושר ובהגינות בריאה,באימפולסיביות ויהירות שחצנית-תנו לעצמכם זמן לפני שאתם מגיבים על סיטואציה,תנו לעצמם מקום לחשוב
לענות ולפעול נכון לכל מה שהחיים מביאים אליכם.
לילה טוב
