כבר יומיים שלא דיברנו בכלל. אני עסוק, את עסוקה, ופשוט לא יצא.
אבל רק שתי מילים הייתי צריך לשלוח לך כדי להצית הכל בינינו.
״את באה?״
את הווי הכחול ראיתי מיד. לתשובה לקח זמן, אבל ידעתי מה היא תהיה: כבר דמיינתי את החיוך מתפשט על פניך ואת המחשבות המלכלכות ממלאות את ראשך:
כשדיברנו בפעם הראשונה בבר ההוא בדיזינגוף את אמרת לי: בלי סיבוכים. דברים פשוטים. אני רק רוצה לנצל אותך.
אמרתי לך שאני אשמח שתנצלי אותי - אבל שתדעי שאני מנצל חזרה. את חייכת.
את המשך הערב העברנו כשהאצבעות שלי מטיילות בין רגלייך, ואת מנסה להסתיר משאר המקום את התחושות שעוברות לך בגוף.
ישנת אצלי באותו הלילה, אבל שינה לא הייתה שם: כי לא שלא כיף לנו לדבר, ולא שאין לנו אותו טעם בסרטים ובמוזיקה. אבל יותר מכל דבר אחר יש לנו כימיה מינית משוגעת, ואין לנו גבולות,
רק אני יודע לזיין אותך כמו שאת אוהבת.
את הווי הכחול ראיתי מיד. אחרי כמה דקות ראיתי את התשובה:
״אני בדרך״.
ושוב לא ישנו כל הלילה. ושוב עינגתי את הקוס הקטנטן שלך עד לרעד המשוגע בכל גופך. ושוב פרקתי מטענים של זרע חם על הפנים שלך, ובפה שלך, ושוב חדרתי לתוכך כשכולך מטונפת מהזרע שלי, ושוב ריתקתי אותך למיטה כשאני חודר לתוכך, קדימה ואחורה, ואת נאנחת את שמי.
ושוב התחבקנו אחרי.
ושוב נפרדנו כידידים.
כי אין על הסקס שלנו. ואף אחד לא יודע לזיין אותך כמוני.