איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
אימא אני מבין עכשיו.. שכל חיי רציתי לעשות משהו גדול עם עצמי.
אני, יתום עלוב שכל חייו היה בכלוב בלתי נראה כמו כלב מוכה ונטוש, עכשיו יותר מהכל אני רוצה לתקן את מה ששבור.
אני מאמין בעצמי.
"ועליתי במדרגות ההצלחה." וטיפסתי עוד ועוד.
אני יודע מה עליי לעשות ,כמו שהעכביש יודע כל חוט לאן הוא הולך.
לפתע הכל מתגלה , כמו חיזיון.
אינני יכול עוד לחיות את חיי כסתם אדם כמו כולם.
אני חייב להשאיר חותם "כאן היה ____ ___".
אך אינני רוצה שיזכרו את שמי , אינני רוצה דגלים או סמלים בדמותי.
כי הרי ש"האני" לא באמת קיים.
ואני תמיד הבנתי זאת , כעת יותר מהכל.
אני אסיים את אשר התחלתי ואשר סיימתי ,
אני אתחיל מחדש.
הם מחכים.
פעם פגשתי אדם מאוד חכם , אימא.
כל שרצה זה שיזכרו אותו. ילמדו אותו בספרי לימוד בבית הספר.
ואני חשבתי.. חבל. האם זה הגורל שאני רוצה?. לבטח ידעתי שלא.
אך עדיין , אני רוצה לעשות שינוי. אני רוצה עלילה מעניינת..
אם אני אהרוס הכל או אבנה אותו ,אני עדיין לא יודע.
השנאה שלי לאנושות גדולה מדי.
יום אחד אימא , את תמותי.
ואחיותייך , וילדייך , וילדיהם.
יום אחד כולנו נמות , וכל שיישאר זה אבק מדרכה
שעליו אנשים אחרים ידרכו.
ענן קטן כמו סירה שט בשמי ענני הים היפים ,
לנצח נע, מתפרק לתוך הכלום. ונעלם.
אולי זה לא כל כך נורא.. להיות ענן.
ופה הכל מתחיל.