אבא ,
לפעמים אני תוהה כשאני אוחז את הסכין האדומה הסכין חדה כמו שאני, או שאני חד ממנה.
נועדתי לנצח להסתכל על הכוכבים או להיות חלק מהם.. כל כך יפים ובוהקים
אני נזכר בילדותי,
אני זוכר איך אחי היה מכה בי חבטה אחר חבטה שוב ושוב ואני נזכר בדם הניתז ממצחי , וכעת הסיוט התמשך שהיה בראשי, חי וקיים ..
אינני יכול לעשות דבר כעת חוץ מלחייך למראות השקופים הטרגיים של חיי.
לאיזה מן מפלצת מזוכיסטית סדיסטית הפכתי להיות אבא ?
ואתה שינית את דעתך יותר מהר מכדור נירה מאקדח.
הכל כדי לקבל ולידציה מהחברה הסובבת אותך.
הזבל האינטלקטואלי כבר איננו שם בשבילי כמו שחשבתי שיהיה אבא .
הוא איננו ממלא את החלל הריק של חוסר משמעות החיים.
כן אני עדיין רוצה להקדיש את חיי למדע . אך לאחר קריאה מרובה הבנתי אמיתות אולטימטיביות שאין לשחרר או לברוח מהן.
שהרי שהבגדים שאנו לובשים בסוף לובשים אותנו המוצרים שאנו רוכשים רוכשים אותנו העגילים שאנו שמים הקעקועים , המין , הגזע , כאילו אין זה מגוחך שאנחנו מחפשים להיות מוגדרים על ידי תפיסות שיטחיות אבסורדיות שאין בהן גחמה רציונאלית אשר נוצרה על ידי תרבות צריכה קפיטליסטית פוליטית פרימיטיבית כוזבת שבני אדם האלה יצרו , פיקציות , אני רואה את החוטים של המופע בובות שמניעה את החברה האנושית, לפעמים אני מדמיין שאני הופך את העולם למקום יותר טוב .
אבל הרי אבא היקר , ששוב ושוב ושוב הדילמה , המלחמה בראשי ..
השאלה הפילוסופית ,
אילו האדם להסתכל מהצד ולא להיות חלק מהגלגלים שמניעים ומקדמים את את מכונית הקידמה ופשוט להיות נוסע ולנסות להנות מהנסיעה
כמה שיותר, או אילו חיה אידיולוגית ! נושכת בכל כוחה ומתה בשביל האידאלים שלה . המנוע , הלב.
אני ראיתי את עצמי כהדבר השני מביניהם .
וכשהראש מלא במחשבות רצות אבא , אז לפעמים אני לוקח ג'וינט בודד באפלה ומנגן לכוכבים , מנגינות שאיש לא יישמע
ומילים שלהן איש לא
יקשיב.
ועף לירח , אילו לרגע..
