BWV 1081

שאת מגלה ש-creed הם להקת רוק נוצרי!

אבל הם כבר תקועים לך במוח מגיל 14 ומגיעים לבקר מדי פעם.

אולי זה העונש שלי על התעלמות בוטה ממילות השירים, רוב חיי.

כשהשמיעו לי את מטאליקה בפעם הראשונה, עיקמתי פרצוף. אני זוכרת את הרגע, בת בקושי 13, מול ה-ICQ, וידיד טוב ניסה להשמיע לי אותם. לא בטוחה מה גרם לי להגיד שזה לא בשבילי, אולי סתם ניסיתי להישמע מגניבה, יודעת דבר - ''אני בכלל גראנג'יסטית'' שכזה. ילדה.

תוך חודשיים הם הפכו ללחם חוקי, הבסיס והשער אל עולם התוכן שהיום הוא שלי. במשך שנים אח''כ, אותו ידיד נהנה להזכיר לי איך שללתי אותם בהתחלה, להתגרות בי, ולהזכיר לי כמה עקשנית וספקנית הייתי. (הייתי?)

כמעט 20 שנה אחרי, מוצאת את עצמי חווה את אותו הדבר שוב, הפעם מול עצמי ושיר שנקרה בדרכי.

פגשתי אותו לראשונה בפורים, בסיטואציה כמעט מיסטית. הקראת מגילה תיאטרלית, שהיתה גם מעין חגיגת נס רפואי, הודיה, חזרה לחיים. הוא הכה בי ללא הכנה. הקהל, שהיה שותף לביצוע, זמזם את ההרמוניות, והמילים השובבות והחדות ריחפו והבהבו לי מעל. לא התעמקתי. משהו בשיר או בקונטקסט שבו הגיע אליי, הרחיק אותי. אולי המועלם, אולי ה'השגחה העליונה', me being me - הוא עבר מעליי.

לא הקשבתי לו מאז פורים - אולי המאורע האחרון לפני שהכל התפלפ. בעצם אולי כבר חצי רגל בפנים.

הבוקר קמתי עם השיר הזה עמוק בראש. והקשבתי. הקשבתי לו שוב ושוב כמו מנטרה. ברגע אחד הבנתי את כל הפאס שהביא אותו אל קדמת ובימת המגילה, את הדיוק במילים, והכל התחבר לי פתאום. 

https://www.youtube.com/watch?v=RsErNvzEQ5I

כאילו לא ידעתי את זה כבר, הטיימינג אצלי הוא עניין מכריע. כדי שמשהו ידבר אליי הוא צריך להגיע כשאני מוכנה לקבל אותו, להקשיב. פתוחה, ונמצאת בנקודת ההשקה.

בעודי נוחתת מסופ''ש טירוף, מעכלת כמה הדבר הזה עושה לי. תמיד סמכתי על האינטואיציות שלי, אלו שקיבלתי מאמא, הן בד''כ זהב, לא פחות. מאז שהתחלתי עם הבדסם אני מרגישה שהדברים רק מתדייקים עוד יותר. מלאה ומודה מתמיד, אני נפתחת להכיר ולהעניק לעצמי, ולמי שמולי. מקווה נוט טו אגו טריפ טו סון... 😉 התחושה טובה, ממכרת, מאלפת. מעלפת.

כמה זמן לא כתבתי....... תודה

Peace

The best kind

תבורכו

כי נראה שאתם בעניינים.

העכברונת 'שלי' משמיעה קולות מוזרים ביומיים האחרונים.. בעיקר סביב אכילה.

אסביר -

חתולת חוץ שנולדה בגינה שלידי, לפני שהגעתי, ואנחנו מיודדות פלוס פלוס, יש אהבה, אבל היא חיה בחוץ עם חבריה, צדה בגינה כל היום.

לפני כחודש שלחתי אותה לעיקור יחד עם עוד 12 חמודים מהשבט פה בגינה (יש עוד....). חזרה למחרת סבבה, אך אמרו שניתחו אותה מהצד בגלל קשיי נשימה. היא גורונת מתוקה שלא התפתחה עד הסוף, ה-runt של השגר, שנשאר פחוסה ויפה כמו גור, למרות שגדלה כבר (בת שנה בערך). 

בימים האחרונים היא משמיעה קול מוזר, כאילו היא מצוננת, נושמת בכבדות, מתעטשת. לא כל הזמן.. אוכלת ומשחקת וסבבה. מרגיש אלרגיה. או קורונה. אולי סתם חרחרנית כמו פאג?

לקחת אותה לווטרינר קצת מורכב לי - אין לי כלוב נורמלי and she's a fiesty bitch, שתפרק אותי.. (מה שבד''כ אני אוהבת, אבל בידי חתולה?! חדשני).

הצעות? אלרגיות? אם יחמיר כמובן שאקח.

כמו כן, עוברת דירה ממש בקרוב ושוקלת לקחת אותה איתי... קצת קשה לי להוציא אותה מהסביבה הטבעית שלה, המשפחה והחוץ, יש לה פה חיים טובים. מה אתם הייתם עושים? :)

תודות

מקומות שאני אוהבת נסגרים, 

הרייכסטאג בדרך להיבנות,

שוטרים vs. אזרחים,

מזל שיש אנשים מוכשרים -

לי זה הציל את הבוקר. מקווה שגם לכם