הוא לא משחרר...
ואני יכולה להבין למה.
יצאתי עם מישהו לסירוגין במשך כמה חודשים.
לא, הוא לא שולט.
הייתי מגדירה אותו כמתחלף שמחובר יותר לצד הנשלט שבו.
הוא השתדל, כדי לספק אותי, לעשות הכל.
אבל גם כשהייתי קשורה,
וגם כשהיה לי כיסוי עיניים,
וגם כשלכאורה הייתי נתונה לחסדיו...
שלטתי בו.
שלטתי בו, כדי שישלוט בי.
הוא התבונן בי בהערצה,
נישק את כפות רגליי...
זה נחמד, כשאני במחזור וזקוקה לצומי...
מצד שני, גם סיבוב בקניון יסגור לי פינה.
הוא לא הפסיק להחמיא,
לומר שהוא אוהב...
לא האמנתי לו, אני לא מאמינה אף פעם.
אני רוצה שהוא יביט בי בהערצה מלמעלה
והוא הביט בי בהערצה מלמטה.
ואני אפילו אסתפק באותו הגובה,
כי אני מבינה את הבעייתיות של הגובה הממוצע אצל גברים בארץ...
הוא ממשיך לשלוח הודעות,
כי אני הסקס הכי טוב שהיה לו...
ולא כי אני טובה במיוחד,
סתם כי הוא לא יודע איפה לחפש.
שוקלת לשלוח לו לינק לכלוב...
אולי הוא עוד ימצא את השולטת שהוא כ"כ זקוק לה.
אז למה זה נמשך כ"כ הרבה חודשים למרות שלא מצאתי בו את הגבר הסמכותי שחיפשתי?
כי אני נמשכת לויקינגים גבוהים וחזקים,
וכמה כיף היה להרגיש כמו פחית קולה נמעכת כשהוא הרים והזיז וזרק אותי למיטה.
facepalm.