סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phoenix Dust

I came to life from the ashes
לפני יום. 8 באפר׳ 2020, 19:10

ערב חג וזה...

בשנה שעברה זה היה לגמרי שונה,

לפני שנתיים הייתי בכלל בגלקסיה אחרת.

ולמרות זאת, אני מודה, על מה שיש.

כי בימים כאלו אתה מקבל כאפת פרופורציה לפרצוף...

וואלה, יש אנשים שאין להם מה לשים על השולחן בערב החג...

ולי? לי יש הכל.

הבטן מלאה,

המיטה רכה ונעימה,

יש לי גג מעל הראש,

יש לי אמא שאוהבת אותי,

וכלב פודל שמשחק עם צעצוע בצורת גלידה שהבאתי לו הישר מאיטליה כי זה כזה מגניב לחזור מאיטליה עם ג'לטו...

אז איזו זכות יש לי להתבכיין בערב החג הזה?

 

גם הלב יתמלא בסוף, אני בטוחה.

 

קחו, חמניות! כי זה הפרח האהוב עליי❤

לפני יום. 8 באפר׳ 2020, 11:16

סגר בסטייל :)

כלואה אך מרוצה!

 

לפני יומיים. 7 באפר׳ 2020, 20:36

פרוייקט חדש יצא לדרך

אצתי רצתי והצצתי באינסטגרמים של מקעקעים מקומיים,

מפה לשם בחרתי לי מקעקעת שתחדיר דיו מתחת לעור שלי.

כהרגלי, אני אוהבת את הכל גדול, משוגע והזוי...

אז קעקוע של 32 ס"מ מעל החזה קורם עור וגידים.

בהצלחה לי :)

 

לפני שבוע. 31 במרץ 2020, 16:26

תשחררי כבר את החומות שלך!

סוף העולם הגיע ואת עדיין נרקבת בבדידות שלך כי משחקי אגו זה כזה כיף.

הוא צריך לרשום הודעה,

הוא צריך להשקיע...

בסוף את משקיעה מאמץ שלא להשקיע ונשארת לישון במיטה ענקית לגמרי לבד כשכל מה שאת משתוקקת לו כ"כ זה לפנות מקום בארון לבגדים שלו.

ואז... להסניף אותם.

לגהץ לו חולצה מכופתרת כי הוא פאקינג סקסי בלוק מחוייט.

שניחוח הבושם שלו ימסטל לך את האף וכל מה שתרצי לשארית חייך זה להרדם בתוך העננה של הריח הזה שלו.

ולהיות משוייכת...

למה אני רוצה להרגיש משוייכת?

האם כל מה שאני מסתכם בשאריות של התנהגויות פרימיטיביות מהעבר שהאישה צריכה להביא ולגדל את הצאצאים והגבר לפרנס ולדאוג למשפחתו?

למה אני לא מצליחה לשחרר את זה...

התפיסה הזאת מיושנת ושייכת לעבר,

ועדיין הגוף שלי חרמן לגבר אלפא.

פ י ז ד ץ

תצוד אותי כבר!

לפני שבוע. 29 במרץ 2020, 22:46

ברגעים הכי קשים אני מקבלת כאפת בדידות.

כואב לי, כואב לי ממש

עד לפני כמה חודשים כשכאב לי היה לי גבר שחיבק חזק וליטף עד שהפסיק לכאוב.

הוא לא פה עכשיו,

והכאב חזר...

ואני לבד.

ואני נאלצת לקחת פרקוסט לפני השינה,

שינה שגם ככה נקטעה בגלל הכאב...

וחסר לי האדם,

שיהיה עבורי משענת כשקשה,

ואני אהיה עבורו קרן שמש מחממת בבוקר קפוא.

חסר לי האדם שהדמעות שלי יהיו החולשה הכי גדולה שלו,

שימכור את נשמתו לשטן כדי להעלות לי חיוך...

ואני אפקיד בידיו את ליבי,

את סודותיי האפלים ביותר,

ואתן לו את כל כולי...

גוף ונפש...

כמו שרק אני יודעת לתת.

כי כבר עברתי כברת דרך לא פשוטה,

ולמדתי לאהוב את החסרונות שלו.

וכשחזר מהעבודה,

חיכיתי לו מקשקשת בזנב עם אוכל חם על השולחן,

עמדתי ליד הדלת וברגע שנכנס קפצתי עליו בחיבוק...

כי התגעגעתי, אפילו שעברו רק כמה שעות.

וכשהוא סבל מעוד התקף חרדה,

עוד אחד מיני רבים...

עשיתי לו אמבטיה כמו לילדים,

ישבתי על הברכיים וסיבנתי, קילחתי, הרגעתי, ליטפתי

אמרתי לו שהכל יהיה בסדר,

וכל עוד אנחנו ביחד - נתמודד עם כל דבר שיופיע בדרכנו.

אהבתי אותו.

כמו בן זוג, כמו בעל, כמו משפחה.

נכנסתי עמוק, ברמת הפיקסלים, לנשמתו.

והכנסתי אותו, ברמה המיקרוסקופית, לנשמתי.

כשהוא היה לצידי,

הרגשתי חזקה, בטוחה, מוגנת.

השמיים היו הגבול לחלומות שלנו...

רציתי לטעום את העולם,

אבל כשהוא נכנס לחיי...

רציתי לטעום את העולם - ביחד איתו.

אני לא יודעת אם אזכה שוב באהבה טוטאלית,

באדם שיאהב כמוני...

וקצת שחררתי מהחיפוש הזה לאחרונה,

כי נמאס לי להתאכזב.

ואולי בעולם של היום,

זה קצת טיפשי וילדותי מצידי לקוות לזה...

כשהכל נובע מאינטרס,

כשכל צעד ושאל כ"כ מחושבים.

 

ובכל זאת,

רק מי שמאמין באגדות של דיסני יכול לגעת בעננים.

לפני שבוע. 29 במרץ 2020, 0:49

אז...

צפיתי בפרק הראשון של לוציפר.

והגעתי למסקנה, חד משמעית,

שאני לוציפר בנקבה.

הנה, הוכחה:

 

:)

לפני שבוע. 27 במרץ 2020, 17:13

הנפש שלי משתוקקת לריגושים...

אתה אוסף אותי מהבית,

אני מאחרת בכמה דקות כי הייתי חייבת לדייק את האודם,

שמלה שחורה, שרשרת צ'וקר עם תליון עגול שקצת מזכירה רצועה עם פעמון של חתלתול,

עיניים מרוחות באייליינר שחור וחתולי ואודם אדום לוהט.

שיער ג'ינג'י וגלי נשפך על כתפיי כמו זהב נוזלי.

אני מתבוננת בך בעיניים גדולות ומבריקות,

אתה רוצה לנשק אותי בתשוקה אבל האודם מפריע,

והערב רק התחיל...

אתה מסתפק בנשיקה על הלחי וחיבוק,

יש לי ריח נעים וממכר, כמו תמיד.

אתה כבר זוכר את הריח הזה.

אתה גם זוכר את ריח הגוף הטבעי שלי,

במיוחד כשהוא נספג לך בזקן אחרי שעה של אכילת כוס.

אתה שולח יד אל עבר המפשעה שלי,

"רגע... עוד לא הגענו ליעד!"

"למי איכפת?"

אופס, אני בלי תחתונים.

חתולה ג'ינג'ית תחמנית,

ידעת מראש לאן זה יוביל.

כף יד כבדה ומחוספסת מתקרבת יותר ויותר לשפתי הכוס שלי,

"איך שאני אוהב שאת נרטבת בכזאת מהירות"

אצבע נוגעת, מלטפת, מגרה את השפתיים החיצוניות...

לאט, לאט האצבע הזאת מוצאת את עצמה עמוק בתוכי.

אתה עוצר לרגע,

מוציא את האצבע ונותן לי לטעום,

מכניס אותה שוב וטועם בעצמך.

הרבה יותר טעים מהמנות במסעדה שהיינו אמורים להיות נוכחים בה כעת.

אני גונחת גניחות קטנות, אנחות מתוקות של עונג...

הדגדגן שלי נפוח ומגורה,

אני כמעט ומגיעה לשיא...

"אל תפסיק..."

 

הרכב עוצר,

הגענו.

 

 

מתוך פרי דמיוני,

פנטזיות שנרקמות בסגר.

ובינתיים...

לפני שבועיים. 26 במרץ 2020, 21:50

אני השמש, אהובי.

ואתה כדור הארץ שחג סביבי במסלול קבוע.

כוח המשיכה שלי גורם לך לעשות זאת,

אתה נע בקרבתי, איך אינך יכול באמת לגעת.

כשאני נסערת,

אני פולטת את הרוח שבי.

ובזמן הזה,

דוחפת את כל תהפוכות הנפש מתוכי החוצה.

חיצים בוערים בורחים מתוך טמפרטורת הגהינום שעלתה בגופי עם השנים.

 

או שזאת אולי קורונה, אין לדעת.

לפני שבועיים. 26 במרץ 2020, 20:17

הייתי שמחה לתאר לכם לילה ארוטי מלא תשוקה...

איזה ויקינג רחב כתפיים שיאכל לי את הכוס כאילו זה הלילה האחרון שלנו בעולם בצל הקורונה,

שיצוד לי את התחת הגדול והלבנבן וישתעשע מהסאונד שהוא מפיק בהנחתת כפות ידיו העצומות והכבדות...

 

אבל תכלס, הייתי מאוד מאוד לא פרודוקטיבית.

למזלי, החל מיום ראשון אני חוזרת להיות חיונית!

 

סוף סוף מתרחקת מהמקרר.

 

מוזמנים לקשקש איתי,

אני משועממת קשות.

 

לפני שבועיים. 26 במרץ 2020, 2:30

משעמם לי.

מי רוצה לפטפט?