יש לי טבעת על האצבע כבר חצי שנה ואני מרגישה שאין לה משמעות אמיתית עבורי... אני לא בטוחה בזוגיות שלי, בבית שלי, במשפחה שלי...
אני כרגיל, מרגישה לבד.
אני מספרת לעצמי סיפורים ונסחפת לפנטזיות על החתונה בסנטוריני וירח הדבש הקסום בפראג וגיחה קטנה לברלין אהובתי...
רוצה שוב לנחות בבוקר בברלין להניח את המזוודות במלון ולברוח להארד רוק קפה ולשתות בירה - על הבוקר! עם טבעות בצל שוות בגודל הראש שלי.
אבל אני רוצה את זה בעיקר עבור עצמי, כי אני כבר שם ואני כבר בשלה ואני כבר יותר מידי רוצה את זה...
אני רואה את הדברים הטובים ונאחזת בהם ומזכירה לעצמי כל יום מחדש בזמן שאני חורקת שיניים ונושכת שפתיים העיקר לא לוותר בכזאת קלות על אהבה.
אבל היא חומקת לי מבין האצבעות...
אני כבר לא מרגישה אהובה, אני כבר לא מרגישה חשובה, אני כבר לא מרגישה רצויה...
אני כבר לא מרגישה שום דבר מלבד צער על החיים שיכלו להיות לי אם כל העולם לא היה נגדי.
אני רוצה להרגיש... לאהוב... להתאהב... להיות נאהבת... להיות קרובה... להאזין לדופק... להתעורר עם לחשושי אהבה באוזניים...
לפעמים יש לי את זה,
אבל זה לא 100% שם,
זה לא בדיוק,
זה דיי בערך,
וזה בעיקר רחוק שנות אור ממה שהלב שלי משתוקק אליו.