אני עושה אהבה, לא סקס.
זה נחמד לרשום את זה לשם שינוי,
הייתי רווקה שנה כמעט שלמה אחרי שמגיל 18 הייתי רק במערכות יחסים רציניות. לאחרים אולי זה ישמע מעט, עבורי זה היה הרבה יותר מידי.
(ובתכלס לא רווקה אפילו לאורך כל השנה, 3 חודשים פה... חודשיים שם... אבל בשבילי זה היה כלום ברוטב)
אני זוכרת שנכנסתי לכלוב מבולבלת,
בטוחה שמצאתי את ייעודי בחיים להיות נשלטת ע"י גבר כריזמטי ועוצמתי.
אבל זאת הייתה בסה"כ התרגשות ממשהו חדש,
וזה היה ממש נחמד כי למדתי על עצמי המון.
וגם הבנתי, למה אני לא מסוגלת לנהל מערכות יחסים עם גברים דומיננטיים.
כי-אני-חייבת-להיות-בשליטה
כל-הפאקינג-זמן!
גם כשאני כביכול נותנת לו לבצע איזשהו מהלך,
זה כי אני רמזתי, יזמתי וגרמתי לו לצאת לפועל.
הבנתי בין היתר, שאני לא מסוגלת להתנהל מול אנשים שאני לא יכולה לקרוא אותם (שזה אגב נדיר) ומול חסרי רגשות. אה, ומול כאלו שלא שרופים על הכלב שלי. הוא תמיד יהיה במקום הראשון.
הבנתי, שאני צריכה שיאהבו אותי ללא גבולות, אהבה כזאת אובססיבית כי זה גורם לי להרגיש מוגנת ובטוחה. זה גם מסוכן ונפיץ מאוד, הרי מנעתי מהאקס המיתולוגי כ"כ הרבה פעמים להתאבד.
אז הוא צריך להיות מיוחד, עם הרבה כוחות נפשיים להכיל אותי. אני פשוטה וגם מורכבת אבל אני יודעת, בדיוק, מה אני רוצה.
ומאז שאני איתו,
אני עושה אהבה, לא סקס.
וזה קצת מפשיר לי את הלב ונותן לי נחמה.