אני רוצה אותו קנאי.
כי מבחינתי, קנאה מראה על אכפתיות.
אני רוצה שיהיה ער לאן אני יוצאת ועם מי,
שידאג לי כשאני יוצאת למסיבה,
שיעשה לי פרצוף חמוץ כשאני לובשת משהו חשוף כשאני מבלה עם חברה.
שירצה להיות איתי,
שירגיש בחסרוני...
שיבין כבר,
שאני האישה שיכולה לגרום לו להיות מאושר.
אני רוצה שיתבונן בי בהערצה,
שיראה בי האמא של הילדים שלו...
שידמיין אותם כתומים כמוני,
וגבוהים כמוהו.
אני רוצה הרבה דברים,
אבל בינתיים הדינמיקה הזוגית שלנו מחורבנת.
הוא שוב מזכיר לי...
למה נפרדתי ממנו בכל פעם מחדש.
וזאת כבר הפעם השלישית,
הוא אפילו כבר חייב לי גלידה,
ולמרות כל הנאומים שהוא כתב...
הוא עדיין, אותו הילד,
שלא יודע לכבוש לב של אישה.
ואני אישה, שחרמנית עליו בטירוף,
אבל הלב שלי עדיין לא שייך לו.
הבעיה,
שמתחשק לי לתת אותו במתנה על מגש של זהב...
וזה כאילו שאני באה עם המגש והוא בוחר במנה אחרת.
crap!