לפני 5 שנים. יום שני, 9 במרץ 2020 בשעה 13:34
אני שבויה ברצון האין-סופי שלי לאהבה ותשוקה.
כל שביב תקווה מאיץ לי את הדופק,
וגורם לי להסחף בפנטזיה לעולמות קסומים.
בחזרה למציאות, מטומטמת...
בני האדם הם יצור אינטרסנט,
הם לא יבצעו משהו בלי שתהיה להם תועלת במעשה.
גם מעשה טוב, לצורך העניין, נעשה כדי לקבל הכרת תודה/תחושת סיפוק/גיבור אישיוז וכו'.
הבעיה העיקרית שלי היא:
כשאני נשאבת אל תוך הדמיון הפורה שלי...
אני שוכחת מהעובדה הקטנה הזאת.
שוכחת, אבל לא מופתעת מהתוצאות... לפחות זה.
אמא שלי אמרה לי לפני כמה ימים...
"בכל פעם שאת חוזרת אליו את נכנסת לדיכאון",
וזה נכון, כי הוא בכל פעם מחדש מבלבל אותי,
ולא מספק לי את הנפש...
אז הוא גם גוזל ממני זמן,
וגם אין לי בו תועלת.
המסקנה?
הצלחתי למצוא את האדם האלטרואיסט היחיד בעולם הזה...
-אני-
נעים להכיר.