לפני 10 חודשים. 27 בפברואר 2024 בשעה 19:45
זו הייתה תחילת חופשת הקיץ והלכתי להתארח אצל חברתי ג'ניס.
לג'ניס אין הורים והיא גרה עם אחותה קרול ודודה קלייר. דודה הייתה נשואה לאחיה של אמה המנוחה של ג'ניס. היא במקרה גם חברה של אמא שלי.
חשבתי שדודה קלייר די נחמדה, מאוד מנומסת, ברורה חכמה ומבשלת מעולה אבל גם קצת מפחידה.
הייתי שם כמה ימים כאשר דודה הודיעה שהיא יוצאת אחר הצהריים ולא תחזור עד מאוחר. היא השאירה אותנו לבשל את ארוחת הערב שלנו.
הערב היינו קצת שובבות. לפני שהתחלנו לבשל, ג'ניס מזגה שתי כוסות יין אדום. אני לא שותה בדרך כלל ואחרי כוס שנייה הרגשתי די מעופפת. ג'ניס הוציאה בקבוק וודקה וערבבה קצת לתוך הכוס השלישית שלי. מה שהתחיל כחביתה הפך לקרב ביצים עם קליפות ולכלוך בכל המטבח. הזכרון האחרון שלי היה שדודה חזרה הביתה.
קרול העירה אותנו בשעה 6 ואמרה לנו שאנחנו צריכים לנקות את המטבח. קמנו והקדשנו 45 דקות לסדר את הבלגן.
ליד השולחן בארוחת הבוקר השתדלתי לא להסתכל לדודה בעיניים. היה ברור שאנחנו בצרות אבל היא המשיכה כרגיל. עם זאת, כשסיימנו לאכול, היא אמרה לקרול לעלות למעלה ואמרה שהיא רוצה לדבר איתנו.
"אתמול בלילה השתכרת מהיין שלי ומי יודע מה עוד. המטבח נותר בבלאגן; ההתנהגות שלכן אמש הייתה בלתי נסלחת."
"מישל, את אורחת בבית הזה. את יכול לקבל את אותו עונש כמו ג'ניס ובמקרה זה לא נדבר על זה יותר; או שאני אספר להורים שלך על ההתנהגות שלך ואז אשלח אותך הביתה בבושת פנים. אני אתן לך שעה לחשוב על זה."
אחרי ששטפנו, שאלתי את ג'ניס מה יכול להיות העונש. היא אמרה שדודה לפעמים הרביצה לה או ליטפה אותה עם המכנסיים למטה. המחשבה גרמה לי להרגיש בחילה ולהתרגש בבת אחת.
אם אשלח הביתה אז אהיה מקורקע לשארית החגים. החלטתי לקחת את הסיכון שלי עם דודה.
מאוחר יותר באותו בוקר באה קרול וסיפרה לנו שדודה רוצה לראות אותנו והכניסה אותנו לסלון. אמרתי לדודה שאקבל את העונש.
"כל אחד תקבל 12 חבטות של הקיין. הייתי נבוכה, ולמען האמת, מושפלת מההתנהגות שלכן אמש. העונש שלך צריך לשקף את זה. ואתן תענשו על הטוסיק שלכן כשהוא חשוף ואתן בעירום".
לרגע, כששמעתי את זה, הרגשתי קצת מבולבלת, ואז דודה קלייר הוציאה אותנו מהחדר. ג׳ניס הייתה עצבנית ואמרה לי שמעולם לא חטפה 12 מכות לפני כן, וגם לא נענשה בעירום.
בשעה ארבע חד ירדנו לסלון. לחרדתי, קרול הייתה שם גם כן. דודה ישבה על אחד מכיסאות האוכל באמצע החדר.
"שניכם - חזרו לחדר שלכם וחזרו לכאן בלי חזיות ובמכנסיים. קרול, תוכלי בבקשה להסיט את הווילונות ולוודא שהדלתות הקדמיות והאחוריות נעולות".
חזרנו ועמדנו במבוכה רק בתחתונים.
"ג'ניס, את קודם כל".
ג'ניס הלכה ועמדה מול דודה.
"תוריד את התחתונים שלך ותני אותם לקרול".
לאחר שג'ניס נענתה, דודה הניחה אותה על ברכיה והחלה להכות אותה - סטירות לסירוגין על ישבנה השמאלי והימני. בהתחלה ג'ניס קיבלה כל סטירה בלי יותר יבבות, אבל אחרי חצי תריסר היא התחילה לזעוק. בסטירה העשירית היא התפתלה והתחננה. דודה נתנה לה עוד שתי סטירות.
"קומי ותעמדי לצד מישל, ידיים על הראש."
ג'ניס באה ועמדה לידי, הטוסיק שלה שינה את צבעו לאדום וקרול עדיין לא השיבה לה את התחתונים שלה.
"עכשיו את מישל, לכאן בבקשה, תני את התחתונים שלך לקרול".
עכשיו הגיע תורי. הייתי כל כך עצבנית שלא יכולתי להוריד את תחתוני הפיות שלבשתי וקרול נאלצה לבוא לעשות את זה בשבילי. השפה שלי רעדה והרגשתי שאני עומד לבכות. דודה קלייר לקחה אותי בזרועה ומשכה אותי בעדינות על ברכיה. כשהרגשתי את ידה מונחת על ישבנו אז הבנתי שזהו - אני עומדת לקבל מכות. היא הניחה את ידיה על חלציי והפרידה בין הרגליים שלי וחשפה את חור ישבני הבתולי, הרגשתי צמרמורת בכל גופי. היא אמרה לי ״איכזבת אותי מאוד והתנהגת כמו ילדה רעה, ואת יודעת מה עושים לילדות רעות? נותנים להם מכות בטוסיק.״ ואז נתנה לי במהירות שתי סטירות, אחת על כל ישבן. בשלב זה לא יכולתי לשלוט בעצמי יותר ופרצתי בבכי - אם כי אולי יותר מהבושה מאשר הכאב. אני לא מניח שתריסר הסטירות שקיבלתי ארכו יותר מחצי דקה, אבל התייפחתי וצווחת במהלך מה שנראה כנצח.
"קומי ותעמדי לצד ג'ניס, ידיים על הראש."
היא הרשתה לי לקום ולעמוד לצידה, שנינו עם ישבנים אדומים וחשופים. והרגשתי חשופה מאוד.
בשלב הזה דודה הביטה בנו בחומרה וחשבתי שפשוט תנזוף בנו, תשיב לנו את התחתונים שלנו ותרשה לנו ללכת. זה לא קרה.
"ג'ניס, גשי לחדר והביאי את המקל, מישל את הישארי במקומך אם את לא רוצה לחטוף עוד כמה פליקים על הטוסיק השובב שלך".
כשהיא יצאה מהדלת יכולתי לראות שהחלק התחתון שלה ורוד והבנתי שכנראה שלי זהה.
הרגשתי אפילו יותר פגיע כשהיא איננה והייתי היחידה עירומה בחדר. הידיים שלי התחילו לכאוב, רעדתי והרגשתי את הזיעה נוזלת בין שני אחוריי.
ג'ניס חזרה והושיטה לדודה רצועה ארוכה ודקה.
"מישל, את יכולה להוריד את הידיים". הקלה נתתי לידיים שלי ליפול לצדדים אבל באותו שלב הבטתי בישבני האדמומי והרגשתי אפילו יותר נבוכה.
דודה קמה.
"ג'ניס, את יודעת מה לעשות".
ג'ניס ניגשה אל הכיסא והניחה את ידיה על המושב, זו על גבי זו. לאחר מכן היא התכופפה והניחה את מצחה על ידיה כשהחלק התחתון שלה מזדקר באוויר.
דודה הרימה את החגורה, נגעה בה לרגע בתחתיתה של ג'ניס, ואז הניפה את זרועה והחטיפה לה את המכה הראשונה. נדמה היה שהקולות הגיעו בהילוך איטי, החגורה מונפת, רעש ההצלפה בישבן העירום והצעקה מג'ניס. הצעקות שלה התגברו. בשביעי היא זינקה בצרחה והחלה לשפשף את התחתון שלה. דודה טפחה על כתפיה והיא התכופפה שוב על המושב. יכולתי לראות את גופה רועד ושמעתי את יבבותיה העמומות.
המכה הבאה עוררה צווחה נוספת. דודה חיכתה חצי דקה כשהיבבות גוועו לרחרחות. לאחר מכן היא עשתה ארבע צליפות מהירות על ישבנה של ג'ניס, כל אחת מהן כל כך מהירות עד שג'ניס בקושי הצליחה לשאוב נשימה בין צווחות כאב.
"ג'ניס, את יכולה לקום עכשיו".
ג'ניס קמה והסתובבה, עיניה היו נפוחות ופניה היו סמוקות ואדומות כמו הטוסיק שלה שעתה נענש.
"מישל, תורך עכשיו. גשי הנה".
בצייתנות יצאתי מהפינה בה נאמר לי לעמוד וניגשתי אל הכיסא. כמו ג׳ניס הנחתי את ידיי על כרית המושב והנחתי את המצח שלי עליהן. למרות שהרגליים שלי היו ביחד, התחתון שלי מזדקר החוצה והרגשתי מאוד חשופה.
המכה הראשונה הגיעה כהלם מוחלט. שמעתי רחש קטנטן ואז נראה היה שהחגורה מקפצת מעל ישבני. קפצתי למעלה משפשפת את התחתון שלי.
"מטה!" פקדה דודה.
במכה השנייה צעקתי וקמתי שוב. הפעם הדודה גרמה לקרול לעמוד בצד השני של הכיסא ולהחזיק את הכתפיים שלי למטה.
המכה השלישית עצרה את נשימתי. ניסיתי לא לבכות ומצאתי את עצמי מתנשף.
"תירגעי, קחי נשימה עמוקה".
עצמתי את עיניי, לקחתי נשימה. נראה היה שהמכה הרביעית נוחתת על ירכיי ופלטתי "אווווווו!" בקול רם.
אחרי שתי הצלפות נוספות, לא יכולתי לסבול יותר: "אפשר לעצור, רק לרגע, בבקשה דודה?".
"הישארי איפה שאת, כמעט סיימת".
עוד מכה על הטוסיק, נראה שהברכיים שלי נכנעו. רציתי נואשות לשפשף את הישבן האדום שלי, כדי שהכל ייפסק.
אחרי ה-8 היה לי רעיון. "דודה, בבקשה, אני צריך ללכת לשירותים".
"באמת?, היית צריך ללכת לפני"
– "אבל באמת, אני לא רוצה להרטיב את כל השטיח שלך".
נראה היה שיש לזה השפעה. ידעתי שנותרו רק ארבע אבל הייתי חייבת הפסקה.
"טוב, אנחנו לא רוצות את זה נכון?"
– "לא דודה" מלמלתי.
"אם את חייבת אז מוטב שתגשי. את יכולה לעמוד".
- "תודה לך דודה". קמתי והסתובבתי, יד שמאל על ערווה שלי כאילו כדי להדגיש את הדחיפות. הצבעתי על הפתח. "אני יכולה ללכת?"
"את יכולה לחכות רק דקה. קרול, לכי למוסך וקחי את קערת הכביסה הישנה וזוג מגבות ישנות".
לא ידעתי מה קורה, ואחרי שעמדתי חצי דקה הבנתי שאני באמת צריך את השירותים. תפסתי את עצמי חזק יותר. "בבקשה דודה קלייר".
"לא יעבור זמן רב עכשיו" ענתה דודה.
קרול חזרה פנימה עם קערת כביסה ירוקה ושתי מגבות גדולות בלויות. דודה אמרה לה להניח את המגבות אחת על השנייה על הרצפה ולהניח את הקערה מעל. הייתה לי הרגשה איומה לגבי מה שהולך לקרות.
"אני לא יודע אם הצורך שלך בשירותים נכון או תכסיס. אני כן יודעת שאת לא עוזבת את החדר הזה עד שהעונש שלך יושלם. את יכולה לעשות את צרכייך כאן בסיר - ולנקות אותו אחר כך".
– "מה, כאן?"
דודה הנהנה, "קרול?"
קרול לקחה אותי בזרוע, והובילה אותי לעמוד מול הסיר.
"היית צריכה את השירותים, עכשיו תמשיכי עם זה".
הסתכלתי על ג'ניס, שחייכה אליי חיוך זועף והנהון זעיר. מובס, כרעתי על הקערה ופניתי אחרון: "דודה, בבקשה...".
"מישל, תפסיקי לבזבז זמן אחרת את תחטפי עד שהטוסיק שלך יהפוך סגול".
עצמתי את עיניי בבושה כששמעתי את הפיפי שלי והרגשה יותר מוזרה כשטיפות ניתזו על עברי ישבני וערוותי. הרגליים שלי היו קצת פשוקות ודודה יכלה לראות הכל. כשכמעט סיימתי, הפיפי שלי ירד לי בין הרגליים במקום לתוך הקערה.
"סיימת?"
הנהנתי וקמתי. בלי שום דבר לייבש את עצמי, החלק הפנימי של הירכיים שלי היה לח עם הטיפות האחרונות.
"ג'ניס, קחי את הקערה למוסך, מישל תדאג לזה מאוחר יותר".
ג'ניס הרימה בזהירות את הקערה בזמן שקרול גלגלה את המגבות.
"שימי אותם גם במוסך, מישל יכולה לשטוף אותם ביד כשהיא מנקה את הסיר שלה".
עמדתי בשתיקה בזמן שחיכינו שקרול וג'ניס - עדיין עירומות - יחזרו. כשהם חזרו, דודה סימנה לי לגשת לכיסא ואני התכופפתי שוב כדי לקבל את החבטה האחרונה שלי.
החלק התחתון שלי עדיין כאב מהעונש הקודם ונראה כאילו נהיה רך יותר במהלך הפסקת השירותים שלי.
המכה הראשונה (והתשיעית) נראתה יותר גרוע מהקודמים וצעקתי כל כך חזק שאני מופתעת שהשכנים לא שמעו.
שלושת האחרונים הגיעו כל כך מהר ברצף שבקושי יכולתי לנשום. דודה נסוגה לאחור ואמרה "זהו, נגמר עכשיו".
נפלתי על ברכיי והתייפחתי לתוך ידי.
"תעזרי לה לקום" אמרה דודה, וג'ניס וקרול הרימו אותי על רגליי.
"עוד משהו, מישל".
הסתובבתי בפחד אל פניה בזמן שהיא המשיכה "אקיים את הבטחתי ולא אציין זאת בפני ההורים שלך, וגם לא לך או לאף אחד אחר שוב. למרות כל זה, את עדיין מוזמן לביתי - אני רק מבקשת לכבד את זה. זה מובן?"
– "כן דודה".
"קרול תיתן לך קרם לישבן שלך. כשאת לבוש, את יכול לנקות את הסיר שלך והמגבות".
הנהנתי להסכמה וג'ניס וקרול הובילו אותי בעדינות החוצה מהחדר.
