בימים האחרונים מצאתי את עצמי מדבר עם כמה "שולטים".
או לפחות, כאלה שקוראים לעצמם ככה.
אבל בפועל?
רובם פשוט שפנים.
מדברים הרבה, מציירים פנטזיות של שליטה, גבולות, בעלות —
אבל כשזה מגיע לרגע האמיתי, לרגע של נוכחות, של חיבור, של הנהגה…
הם נעלמים. מתפוגגים.
או גרוע מזה – מסתבר שהם פשוט מחפשים סקס מהיר, פורקן, גוף חם להשתמש בו ולזוז הלאה.
ואני?
אני לא כלי חד־פעמי.
אני לא זמין לפורקן של מישהו שלא יודע להחזיק מבט, להחזיק אחריות, להחזיק אותי.
להיות סאב בשבילי זו דרך להיות. זו כמיהה אמיתית להתמסר, להתכוונן, לשרת, להרגיש שייך למישהו שיודע מה הוא עושה – ומה הוא רוצה.
אבל במקום זה, אני מוצא שוב ושוב אנשים שמתבלבלים בין שליטה לבין שימוש.
אז אם אתה קורא לעצמך "שולט" –
אבל אתה בורח מקשר, מהתמסרות אמיתית מהצד השני,
אם אתה לא יודע להכיל, לכוון, ולנווט גם ברגעים רגשיים ולא רק מיניים –
אל תקרא לעצמך שולט.
תקרא לעצמך חרמן עם פנטזיה. וזה גם בסדר – רק תהיה אמיתי עם זה.
אני לא מחפש דמות גברית מהסרטים.
אני מחפש גבר נוכח.
מישהו שיכול להדליק אותי במילה,
לייצב אותי במבט,
ולהחזיק אותי – גם כשאני רועד.

