החיים ע"פ מי?

רציתי מהעולם הזה?

רציתי למצוא את הדרך הנכונה לי, רציתי זוגיות שתאפשר לי להיות מאושרת, רציתי להיות חזקה כשצריך וחלשה כשארצה. 

רציתי ועדיין רוצה.

אבל מרגישה אבודה.

מרגישה שאני חזקה כשצריך וחלשה בכל שאר הזמן.

מרגישה שדווקא את מי שאני רוצה קרוב אליי אני מרחיקה ואת מי שלא טוב לי אני משאירה קרוב ומחזיקה חזק.

מרגישה שאת כל ה'פוטנציאל' שהמורים שלי דיברו עליו אני לעולם לא אמצא.

קורסת לתוך עצמי בגעגועים לזמנים קלים יותר.

מבינה שאין לי מושג מי אני ושאני חיה בהדחקה.

אז בהצלחה לי עם זה.

ופתאום יש לך רגע פנוי ביום ואת מצליחה להביט מבחוץ על כל התרחשות, פתאום נופל לך האסימון שכל ההתנהלות בכל העולם היא בעצם 'משחק שליטה' אחד גדול. 

גם אלו שמתיפייפים על רמת הנאורות שלהם וכמה הם תומכים בשוויון, הם בעצם מובלים. הם בעצם תלויים בהכתבה חברתית תבניתית וצריכים את ההגדרות גם אם רק בכדי להתנגד להן. 

אני בעצם אומרת שכולנו שולטים וכולנו נשלטים. 

יושבת בחצר, מביטה לכוכבים. 

הכל כי אני לא מצליחה לישון.

המחשבות לא פוסקות, חוסר הבטחון וחוסר ההערכה העצמית שוב הרימו את ראשם המכוער.

הדמעות פורצות ממני ואני לא מצליחה להפסיק אותן לא משנה מה אני עושה.

אז נדליק עוד סיגריה כדי לקצר את כל זה בעוד חמש דקות.

אני לא אובדנית או משהו, סתם מיואשת. 

פעם בחודש יש לי מן תחושה כזו שאני 'על זה' ושבעוד רגע כבר אתאפס על החיים שלי ואוכל לראות את האור.

ואז כאפה של מציאות מעירה אותי ומכריחה אותי להשלים עם המצב.

אולי לא להשלים כמו להתמודד.

מעולם לא דמיינתי בחלומות הכי פסימיים שלי שכך יראו החיים שלי.

אבל זה לא משנה, הרי גם אם לא אשן מחר יגיע.

הרי גם אם לא אשן, אצטרך בבוקר ללבוש את הפאסון.

הרי גם אם לא אשן, מחר יגיעו התמודדויות חדשות.

השאלה היא, מתי אפסיק להתמודד ואצליח סוף כל סוף לייצר לעצמי חיים?

אני צריכה אותך.

את לא תדעי מתי אני מגיעה,

אבל כשאגיע תדעי שהגעתי.

יהיו פעמים שנתאם מראש,

ויהיו פעמים שאגיע להביט במבט המופתע מאושר שלך.

את תקבלי אותי בחיוך שאת לא יכולה להסתיר,

ואני אלטף את שיערך.

את תרצי לגעת בי, 

אבל תחזיקי את ידייך קרוב לגופך.

אני אפשיט אותך במבטי,

והידיים שלך יורידו את בגדייך.

את תעמדי מולי במלוא הדרך,

כשמבט נבוך מעטר את פנייך.

אני אלטף בך כל חלק,

אכיר בך כל פיסת עור.

את תתענגי,

תרצי גם את להניח את ידך עליי.

כשאדע שאת מוכנה את תיגעי בי, אני אלמד אותך איך.

יש משהו בנשים אינטליגנטיות שמוציא אותי מאיפוס. משהו בשיחה הקולחת מלווה בספק צחוק ספק ציניות פשוט גורם לי להתמלא. 

מילים ששכחתי שאני יודעת מתחברות לכדי משפטים מלאים בתוכן. רצונות מתבטאים בצורה קוהרנטית ועולם הפנטזיות שלי מאבד גבולות.

יש משהו בגברים אינטליגנטיים ששואב אותי. משהו במילים שהם בוחרים להשתמש בהן, משהו בהחלטיות המחוייכת ספק אדיבה ספק מתנשאת שגורם לי לרצות עוד. 

ואינטילגנציה רגשית.... היא הדבר הכי סקסי שקיים.

היכולת הזו להגדיר רגשות ורצונות ולהעביר אותן בצורה

מפורשת וברורה היא הבסיס שלי לאינטימיות. 

ואינטימיות..... חייבת להתקיים. 

הקשר לא חייב להיות זוגי/ מונוגמי או רומנטי אבל חייב.... להיות אינטימי.

מאז ומתמיד עשיתי מה שאני רוצה.

עשיתי מה שאני רוצה בלי שזה יהיה טוב לי בהכרח.

רק כדי לחוות עוד חוויה, רק כדי לדעת שלא שללתי וחסמתי לעצמי אופציות. 

בעצם כדי ללמוד את עצמי, מה אני אוהבת ומה לא, איך אני רוצה להתפרש בעיני העולם ואיפה בכלל נמצאים הגבולות שאני רוצה לפרוץ. 

אז עשיתי, חוויתי והבנתי.

הבנתי שאני מונעת בעיקר ממיניות.

השיחות הטובות ביותר שלי מתנהלות כשאני במתח מיני, ההתנהלות הטובה ביותר שלי מתקיימת כשאני בוערת מבפנים. כשהליבידו שלי עובד אני מרגישה את האפקטיביות האמיתית שלי. 

ולחילופין

כשאני לא מאותגרת מינית, אני לא. פשוט לא. היצריות שבי כבויה, היצירתיות גם כן. 

שלב ראשון - מודעות