התעוררתי בלילה כי משהו נגע בכפות רגליי. רך ונעים , לא במקום. בעטתי ברגלי להעיף את המטרד. מולי הופיע הנזיר שלי. סימן אדום על פניו במקום שבו נחתה רגלי. הוא עמד מולי סמוק מבושה. נבוך שנתפס מתרפס לרגלי .
"תסביר את עצמך?"
" את חצופה!!! מה שקרה באותו בוקר לא יקרה יותר לעולם!! אני גבר ולא כלב!! אני נזיר !!"
" הבנתי" אמרתי בחיוך " אז למה אתה כאן? עכשיו?"
" כדי שלא תתבלבלי. שלא תחשבי שיש לך כוח עליי. אני השולט כאן. מקומך לרגליי. ובכלל , אני מתנזר !"
"הזאב יצא לשחק" חייכתי שוב.
הרגשתי את הכוח הנובע ממנו ואת הכוח שבי מגיב. קרב ענקים. אחרי כמה דקות שנינו מתנשפים ומרוגשים. פות רטוב וזין הולם. הוא רכן לעברי, בהדרגה בלי לשים לב.
"ארצה", לחשתי בקול נוטף זימה כשפניו היו צמודים לשלי.
"ארצה כלב" הוספתי בתקיפות וראיתי או נופל על הברכיים.
"ממממ, ילד טוב" ליטפתי את ראשו. הוא נלחם בכניעה. לא מוכן לוותר.
# פעם ראשונה שזה קורה לי. מחקתי חלק מהטקסט.
אפרסם את ההמשך מחר