בבוקר הוא לא היה במיטה. גם לא בגן. בימים הקרובים הוא לא היה בארוחות או בתפילות. לבסוף ניגשתי לאב המנזר . אב המנזר הסביר בסבלנות אך תוך כדי חוסר שביעות רצון מובהק, שהנזיר שלי פרש למרתפים. הנוכחות שלי היית יותר מדי בשבילו. הוא בפרישות.
הודיתי לרב המנזר והלכתי לדרכי. לא הייתי מוכנה לוותר על הנזיר הכלבלב שלי. הזין שלו שעוד לא יצא לי להרגיש אותו . עשיתי דרכי למרתפים.
ריח הטחב והעובש מילא את נחיריי. צלילי מים מטפטפים וכפות רגליים קטנות העבירו צמרמורת בגבי. מקום מאוד לא סקסי. בכל זאת הריגוש הציף אותי. העמקתי לתוך המרתף. דלתות נגלו לעיני מעל עבר. צעקה פלחה את האויר. צליל כאב. נחפזתי לכיוון הקול. מעבר לדלת עמד הנזיר שלי על ברכיו. גבו בפסים אדומים. צליל שריקה של שוט, מכה וצעקה.
כשראה אותי ייאוש הופיע בפניו שהתמזג עם תחינה וצורך. לקחתי ממנו את השוט.
" מה אתה רוצה ?" שאלתי אותו ברוך.
" אני רוצה להיות חופשי ממך?"
" אתה רוצה שאני אלך, לא לראות איתי יותר? לא להרגיש את הידיים שלי על הגוף שלך? הפות שלי?"
" לא! אני צריך אותך!!"
"מה אתה רוצה?"
" אני רוצה לאנוס אותך! אני צריך שתענישי אותי. תגרמי לי לשכוח את השדים שלי. לדעת שאני כולי שלך, בבקשה."
הסתכלתי על החדר מסביבי. להפתעתי ראיתי צלב X בפינת החדר עם חבלים בפינות.
" קום , גש לצלב!" תמכתי בו לתוך הצלב קושרת את רגליו וידיו.
" אתה בסדר? " הוא הנהן בהכנעה וניצוץ תקווה נראה בעיניו. הזין שלו היה קשה.
התרחקתי מהצלב והסתכלתי עליו. זה היה אחד הדברים הכי מחרמנים שראיתי בחיים שלי. ידיים פרוסות. שרירים מתוחים, רגליים מפוסקות זין עומד זקור, נרעד קלות. כל סנטימטר בגופו הקרין סקס ושליטה. חוץ מפניו. ליקקתי את שפתיי בחמדנות והרמתי את השוט.
