התלבטתי אם לכתוב או לא . עברו מספר ימים ואני עדיין מעכלת
הוא שלח לי הודעה פה בכלוב. התכתבנו שבוע. בלי שמות, בלי תמונות. בהתאם לרוח התקופה , הוא שולט, אני שולטת. משחק מילים במקרה הטוב. ואז הגיעה ההצעה. טיול למקום לא ידוע, עם אדם לא ידוע, כלום לא ידוע. רק ההבטחה שהכל יהיה בהתאם לרצון של שנינו ורק בהסכמה מלאה.
לא ידעתי איך הוא נראה, בן כמה הוא, שום דבר ממשי. קצת סיפורים על הפעמים הקודמות שלו והבטחה שהכל יהיה טוב .
אני כנראה ממש משוגעת אבל הסכמתי. כמובן דמיינתי כל דבר אפשרי שיכול לקרות, כל זאב רשע כל מכשפה שאוכלת את הילדים בסוף הסיפור.
הוא עשה את כל הסידורים. כרטיס טיסה, מלון , בדרך למד עליי פרטים שאני לא ידעתי עליו.
הוא שלח לי כרטיס ונודע לי שמדובר ברומא. עיר שהיא כמו בית שני לי.
יום הטיסה.
עליתי למטוס. יושב בחור צעיר במושב שלידי. אני מחייכת אליו ועושה חישובים. הבחור צעיר מדי. לא הגיוני.
אז הוא לוחש לי באוזן "אנחנו מכירים?"
בלי להסתובב אני עונה " אני לא חושבת"
מתיישבת , צמרמורת עוברת בגוף שלי. חצי סקרנית, חצי מפחדת. הוא מתיישב לידי. נקרא לו מיסטר X.
הוא לא נראה בכלל איך שדמיינתי לי. הכל בו הפתיע אותי ומילא אותי חשש. אני חושבת שהוא שם לב לזה.
לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי להנות מהטיול. מיסטר X נישק לי את היד ופתח בשיחה. השיחה זרמה עד כמה שהפחד שלי מטיסות אפשר.
קצת על מיסטר X דרך העיניים שלי.
הגיל שלו קצת הפתיע אותי. מבוגר משמעותית ממה שהחינוך שלי איפשר לי להרגיש בנוח איתו.
המראה שלו שונה ממה שאני שהמוח שלי איפשר לי להימשך אליו.
היה בו משהו סמכותי ובו זמנית שובב. היה ברור לחלוטין שהוא שולט. בניגוד לבקשה שלו להישלט.
ידעתי שזה יהיה אתגר.
בהתחלה היה מאוד מוזר. הראש שלי עבד שעות נוספות , איך עושים את זה, מה יהיה , מה המשמעות של כל זה לגבי. פעם ראשונה שאני קופצת להרפתקה לא מחושבת. מלאה בסכנות.
