ובזה שברתי את הרצף של כותרות ה"שלי".
מספיק עם זה.. איזה שחרור לחופשי.
בחיים שלפני גברת קורונה דמיינתי מסיבה ענקית עם מלא אנשים באולם קריוקי מפואר. כולם שם, גם הנשלטים והחברים הפחות קרובים שלי.
אתמול חגגתי עם הגרעין החזק. חברים לכל החיים והמשפחה הקטנה והמדהימה שלי.
הגורה שלי הייתה חסרה לי.. לקח, ליום ההולדת הבא.
30 זה גיל כל כך... מרגש.
מעולם לא התרגשתי ככה להגיע לגיל מסוים.
מרגישה שעכשיו כשסגרתי את כל הפינות של מי ומה אני, תורי להתחיל את החיים האמיתיים. אני כל כך חזקה ובטוחה בדרך שלי ששום הר לא יוכל לעצור אותי.
30 בשבילי זה גיל שאת כל כך בטוחה בעצמך, שאת הולכת לקנות רכב חדש-ישן, בודקת קצת שוללת ובסוף יוצאת עם רכב מדהים במחיר מטומטם-כמה-שהוא-נמוך תוך פחות משעה מהרגע שנכנסת. מתנת יום הולדת ממני ומהאל שלי לעצמי.
פוסט על ניסיוני כנהגת (שודים) מובטח בנפרד.
דבר אחד חסר לי כבר הרבה זמן...
מסיבה.
אחת אמיתית כזאת, עם מוזיקה טובה. כזאת שאני יכולה להידבק לרמקול ולא ללכת להשתין כי היא שואבת אותי להישאר.
אני מפצה על זה בספינינג בחדר כושר כשאני לבד בחדר, עם המוזיקה שלי. שרה, צועקת כמו אמזונה וקורעת את האופניים. פעם בכיתי מהתרגשות...
אתמול פשוט אמרתי תודה.
על שניתנת לי המתנה להיות בריאה ולהנות ממוזיקה בצורה הכי טובה שיש.
על מי שאני ומה שהשגתי.
על החיים המדהימים שלי בגיל 30.
להיות נשלטת שינה את חיי. (לא צפוי פתאום, נכון? כן, גם אני הופתעתי).
כבר לא "מגיע לי".
תודה על מה שיש לי. כל דבר שאני מקבלת מקדם אותי ומבורך.
והתובנה הזאת, תעשה את העשור הבא של חיי, למדהים ביותר עד כה.
המתנה הכי טובה שקיבלתי.
👑💜
נ.ב
גם על הגוף שאני נמצאת בו, אני חייבת לך תודה אל שלי, בלעדיך לא הייתי מאוהבת בזו שבמראה.
