מנסה להבין מה קורה לגוף שלי... למה זה כל כך מרגיע אותי?
אולי התנוחה של האגורה (שם הקשירה הספציפית הזאת) וחוסר היכולת לעשות כל מיני דברים חסרי ערך...
גיליתי לאחרונה שאני היפראקטיבית, אז קצת לשבת בשקט ולסתום עושה לי ממש טוב.
אני קושרת את עצמי כל פעם יותר חזק וכשאני נשענת אחורה לשכיבה החבלים מתהדקים עוד יותר, עד שזה כואב מאוד... אז כואב לי עכשיו בכפות הרגליים, בצד של הבטן כי החבל לוחץ, בעצם האגן השמאלית, בירך, קרוב לברך..
עכשיו מרגישה פתאום דופק בכל אזורי הממשק של החבלים אחד עם השני.
הנה עכשיו הדופק נרגע ומתחיל להיות לי קצת קר...
למה אני אוהבת את התחושות האלה?
אולי כי הן מחליפות את הכאב ואחת את השנייה ממש מהר...
קיבלתי אישור מהאל שלי לפררוש.. לא מאמינה לעצמי שזכרתי את זה רק אחרי שהתחלתי לקשור😒 פאק מי...
(10 דקות מסיום הקשירה)
הנה עכשיו מתחילים נמלולים בבוהן... כל שאר התחושות נעלמו, תכף יגיעו חדשות.
זה פאקינג מדהים!!!!
איך לא כולם עושים את זה כל הזמן?
(15 דקות מסיום הקשירה)
אוקיי. עכשיו נרדמה לי הבוהן, כל כף הרגל נמלולים, גם השנייה. נראה כמה זמן ייקח לכל פלג הגוף התחתון להירדם.
(20 דקות מסיום הקשירה)
מתחיל לכאוב, כפות הרגליים חמות, שורפות.
כואב לי, מתחילה לזוז.
מרגישה את הדם זורם לי בורידים, אמאלה איזה הרגשה ממכרת!
(25 דקות מסיום הקשירה)
לא מרגישה את כף הרגל, אולי הגיע הזמן לשחרר?
נהה עוד קצת..
אווה איי אחחחח
כואב כואב כואבבב
איך אני אשחרר עכשיו? האל בדיוק התגלגל עליי מתוך שינה, אין מצב שאני זזה.
היו שלום כפות רגליים. שירתתן אותי היטב.
(חצי שעה מסיום הקשירה)
האל התגלגל בחזרה לצערי:(
אני כל כך נהנת, אבל מבינה שאם לא אפרום את עצמי עכשיו, הרגליים לא יעבדו והנסיך יישאר בגן עד מחר.
התיישבתי, החבלים מתוחים אבל הרבה פחות. גאה בעצמי ששמרתי על הטנשן.
הגיע זמן לשחרר...
אז עכשיו יש מלא סימנים יפייפיים ונשאר כאב עדין בכף הרגל... סיום מתוק לחצי שעה של שקט ותזוזה מוגבלת. עם הפררוש שעכשיו אני יכולה לאכול, בכלל מתוק לי:)
נחמד לתעד חוויה כזאת.. הלוואי אעשה את זה מתישהו מהאוויר.
עדיין לא מצאתי את התשובה לשאלה בתחילת הפוסט. אעדכן, אולי אמצא בפעם הבאה.
הולכת לטייל לי אל הגן של הנסיך, עם הרגליים מלאות הסימנים היפים שלי:)
יום מדהים.
👑💜
