נשבר לי המוח מהשנה הזאת. מלמדת את המקצוע שלי פעמיים בשבוע וכל שאר 26 השעות תקעו לי אנגלית ומתמטיקה כי הקורונה יצרה פער. מבינה למה מורים עוזבים את המקצוע, פאקינג מדכא ללמד את זה.
נשבר לי הכוס מחרמנות לא מנוצלת כי כבר שבוע וחצי אני עם פטריה מעצבנת שעכשיו כשהיא עברה, קיבלתי מחזור.
נשבר לי התחת מלשבת כל היום ללמוד למבחן שסוף סוף יסגור לי את התואר ואני בלחץ היסטרי לא לעבור.
נשבר לי הלב על המלך והגורה שצריכים להתמודד עם עצמם ואיתי בלי שאהיה שם מנטלית לתמוך ולעזור.
נשבר לי הגוף מהאימונים הלא מקצועיים ולא נכונים שאני עושה עם עצמי בבית. מה יהיה עם מכוני הכושר? לא מוגזם קצת? תפתחו! אנחנו רוצים לבוא לקרוע את התחת במכון!
והקור..
והחום..
והנסיעות..
לפעמים לוקח לי שעה וחצי להגיע הביתה עם הפקקים. היום לקח שעה, סתם כי משאית עצומה נסעה לפניי כלללל הדרך עד לכביש עם עוד נתיב.
נשבר לי.
היום נשברה קערה בזמן שהמלך בישל והנסיך מיד הגיב כראוי "אוי נשבר"
"נכון נשבר"
"נשבר נשבר!"
נשבר לי הזין מכל זה.
עברה בי מחשבה להמשיך את הדרך מהעבודה ולסוע לכנרת, להשאר שם כמה ימים.
או לסוע בבוקר לנתב"ג במקום לעבודה, אולי לעלות על איזה מטוס שטס למקום לא ידוע...
ואז נזכרתי בתימני ששר
"אשליותתתתת..."
חזרתי לקרקע, מדוכאת מתמיד.
Fuck That Shit
אז אם תהיתם לאן נעלמתי...
הנה אני, מרגישה צורך לספק תירוצים.
שיהיה אמצ"ש קצר.
💜👑
