השבוע היה שבוע חגיגות. (בפוסט הבא אגיע להיסטריה שהייתה אתמול בדאנג׳ן, תקראו ותתאפקו).
חגגתי יום נישואים עם המלך
יום הולדת לחברה הכי טובה
ויום שנה לקשר עם העבד שלי.
יש לי עבד מושלם.
הוא מנקה בשבילי, קונה לי מתנות בדיוק לפי רצוני (כולל את המנוי השנתי פה), נותן לי לדחוף לו את הראש לאסלה, לובש מדי מנקה נשיים ומעריץ כל סנטימטר בי.
הוא הזכיר לי את יום השנה שלנו וביקש לקנות לי מתנה. ניצלתי את ההזדמנות שיקנה מתנה לי ולמלך ליום הנישואים שלנו. כי בכל זאת, השייכות שלו אליי היא בזכות המלך ובזכותו בלבד.
המלך שלי בחוכמתו הציע מתנה שהעבד יהיה שותף בה, וקבע שהוא יכין לנו פיקניק ביער.
מפאת אילוצים של חיים פרטיים, העברנו את הפיקניק לביתנו הקט.
יצאתי לקחת את צלחות כל הטוב שהעבד הכין לנו והסתכלתי בעיניו לרגע.. עיניים שדרכן אפשר לראות היישר אל תוך ליבו הטוב של העבד שלי. יש כל הרבה כוונה אמיתית, צורך וסיפוק כשהוא משרת אותי.
למדתי גם מהגורה שציוני הדרך האלה משמעותיים לא פחות מהחוויות שנרקמות יחד.
אז עבד יקר, אני גאה ושמחה שיש לי עבד כמוך, אין בך טיפת אגואיזם ואתה באמת משרת מהצורך הפנימי שלך להיות נשלט. אתה אמנם מפשל לפעמים, אבל הכוונה שלך כל כך טהורה שזה מקסים אותי.
הלוואי ויכולת לבוא איתנו למסיבה אתמול, היית חסר, יכולנו להשתמש בך בהחלט.
ולכל הנשלטים האחרים באשר הם, אתם לעולם לא תהיו כמוהו, אל תנסו. זה העבד, נשלט שעושה את עבודתו מתוך אהבה אמיתית לריצוי.
הוא לא דורש,
אין בינינו שום דבר מיני,
הוא לא שואל שאלות מיותרות,
הוא אינטיליגנט.
הוא קונה לי מתנות רק כדי לראות את החיוך שלי וגם אם הוא מניח והולך בלי לראות, הוא מודה לי על הזכות.
לעוד שנים של שירות, הערצה, ליקוק מגפיים וראש באסלה, מזל טוב עבד שלי💜
👑