*טריגר פוסט מדכא*
מאז שהפסקתי לעשן חזרתי לחלום בשינות...
כבר הספקתי לחלום שאני מטיילת בהודו, קונה מאיזה יפיפייה גראס בפארק שעשועים מוזר ליד הבית, בהריון מדומה (זה היה חלום פאקינג קשוח שהתעוררתי ממנו וכמעט בכיתי).
אבל החלומות האמיתיים שלי.. אני לא מגשימה אותם.
הנה יש לי הזדמנות, אין מחסומים יותר.
לימדתי בכיתות ג-ד את השיר "הכל פתוח" כשאצלי הכל בתכלס, לגמרי סגור.
מוכרת אשליות בחסות חוק חינוך חובה.
לפחות מזה אני באמת נהנית.
היו לי שיעורי צמרמורות בשבועיים האחרונים.. שיעורים כל כך טובים שנטענתי מהם כל כך, כשהגעתי עם פרצוף פח לעבודה וחזרתי במצב רוח מדהים הביתה.
אבל עדיין
הנפש שלי לא מלאה
אני כל כך צריכה לחגוג את החיים וכשאני לא עושה את זה אני נובלת.
תרתי משמע יוצאים לי קמטים.
אפילו לא בא לי להשקיע ולעשות מסכה שתרענן לי קצת את הפנים..
כל כך רוצה להשקיע בעצמי
אבל אין אני לי
אז אף אחד לא בא לי.
אני יודעת שאני הולכת להתחרט על הדברים האלה שלא עשיתי בשבילי כל החיים.
ובכל זאת אני מחליטה
להשאר במיטה
להשאר שאננה
ולהתבאס.
בילוי נעים לחוגגים, תהנו גם בשבילי..
👑💜
