ניסיתי לסשן אותה, באמת שניסיתי.
אני גם מבינה איפה טעיתי, לא הסברתי לה מה לעשות.
הרבה יותר קל לי עם נשלטות שיודעות מה זה להיות נשלטות ורוצות את זה, גם אם הן לא מתאימות לי כמו כפפה ליד, אני יודעת לקחת את הפוטנציאל שלהן ולמנף.
איתה אני באמת לא מצליחה.
היינו אצלה אמש.
כל היקום היה נגדנו - אני חזרתי מאוחר מהעבודה נחתי שעה ועבדתי שוב בבית, הנסיך חולה, האל שלי לא בשיאו ובייביסיטר שרצתה לעזור לנו בצורה שלא נוחה לנו ואני לא אכלתי ארוחת ערב.
בסוף הצלחנו! הגענו אליה בשעה סבירה, היא האכילה אותי בירקות אפויים שהיו לה, ישבנו, עישנו, צחקנו, הם השתכרנו ואני התמסטלתי
אמרתי לה עוד כשישבנו שאני רוצה לסשן אותה ושאלתי אם היא במוד.
היא תמיד במוד, כזאת זורמת...
הבאנו את תיק הצעצועים ואני מוציאה ממנו בתקווה להשתמש בכל מה שהוצאתי.
הושבתי אותה על הרצפה והתחלתי להסביר לה יפה מה הולך לקרות:
"מה את עכשיו?"
"מה?"
"את שלנו הלילה. את יכולה להיות קטנה, את יכולה להיות כלבה, את יכולה להיות זונה. מה את מעדיפה?"
"ביץ'"
"מה את אומרת? אם את ביץ' אז מה אני?"
היא השתהתה יותר מידי והתחילה להרגיש חוסר נוחות.
"אני יכולה להיות mommy, או מלכה, או גבירה..."
"מלכה! את מלכה"
"המלכה של מי?"
"המלכה שלי😍"
"מלכתי. אם אני מלכה אז מה הוא?" והסתכלתי על האל המושלם שלי
"המלך..."
יופי כלבה טובה😈
הייתה שיחה נפלאה סך הכל
מפה זה רק הדרדר...
שמתי לה אזיקים והיא השתחררה מהם.
התנוחה שהיא ישבה לא הייתה לה נוחה וכל תנוחה אחרת שלה לא הייתה לי נוחה.
כל אקט שעשיתי או אמרתי גרם לה לצחוק או להרגיש ממש לא בנוח. הבייביסיטר התקשרה אלינו כמה פעמים כי הנסיך התעורר צורח וחולה וזה הוציא אותנו מהמוד, בעיקר את האל שלי. בכל זאת הוא עשה את העבודה וזיין את שתינו ללא רחם. היא ירדה לי במיטה שלה והפעם עשתה את זה ממש טוב, אמרתי לה שהיא כלבה טובה וראיתי שזה מרגש אותה.
היא גמרה הרבה ואני השפרצתי לה על הספה בסלון ועל המיטה ואם האל שלי לא היה עוצר אותי הייתי משפריצה לה בתוך הפה וחונקת אותה.
אחת הגמירות שהכי זכורות לי היא שהאל שלי מזיין אותי בדוגי, אני יורדת לה כדי לשגע אותה קצת ובזמן שהיא גומרת היא מנסה להתרומם מהמיטה ואני מדביקה אותה בחזרה. רק שם הרגשתי באמת שאני שולטת בה, לא הרגשתי שזה היה לה נעים.
בכל זאת היא אמרה שהיא ממש נהנתה.
באמצע הפסקנו כדי להתעדכן במצב בבית ולשתות כוס מים, כיוונתי לחזור לחדר אבל בקטע מפתיע היא אמרה שהספיק לה.
האל הרגיש שהיא מגרשת אותנו והתלבש צ'יק צ'ק כדי לברוח, לי לקח קצת זמן להתאושש מהסיטואציה ולהתלבש כי וואלה... לא נוח להתלבש בחודש שביעי.
התלבשתי והלכנו. הטלפון שלה היה מושבת ככה שאפילו לא סגרנו את הערב כמו שצריך עם לילה טוב לפני השינה.
בבוקר היא אמרה שהרגישה לא נעים שאמרה לנו שהספיק לה ושלא הייתה מוכנה להאכיל אותי בתחילת הערב... בסדר, עבר.
אני לא יודעת אם לנסות שוב לסשן אותה או להניח לזה ושהיא פשוט תהיה פאק באדי שלנו.
אז הבנתי מה עשיתי לא בסדר.
לא אמרתי לה להתמסר...
לא הסברתי לה שהיא צריכה לתת לי לכוון אותה
להרפות מהשליטה בעצמה
לא אמרתי לה מה לעשות
מרגישה שאיבדתי את הקסם..
כנראה אני צריכה לתרגל שליטה כדי להמשיך להיות טובה בה.
צרות של סוויצ'ים?
מחר בבוקר מופע שאני מפיקה
בערב בוק צילומים
מוצ"ש קריוקי
Peace
👑💜
