שני סיומים התחילו בשבוע האחרון
אחד של הקשר שלי עם הכלבה החדשה
והשני של ההריון
מהסיבה הלא נכונה הסיומים האלה קשורים אחד בשני.
הגעתי למצב בהריון שקשה לי ללכת בלי כאבים...
מצד שני - חודש תשיעי וההתרגשות לקראת הקטנה שבדרך בשיאה.
הכלבה שהייתה לי הצטערה אבל הבינה את זה שאני לא מסוגלת לספק לה את מה שהיא צריכה, המצב לא מאפשר לי. היה לי כל כך כיף לחזור לשלוט ולסשן, הרווחתי כל דקה איתה ועדיין, כפי שהבטחתי לא הלכתי לשום מקום, אני ממשיכה לתת מה שאני יכולה.
אבל בלי שייכות, בלי מיניות, בלי ניסיונות לפגישה.
היה לי קשה לקחת את ההחלטה אבל גם הוקל לי מאוד, לא בא לי לראות אף אחת עכשיו חוץ מהמתוקה ששוברת לי את האגן מבפנים.
צאי ילדה שלי, בואי אליי...
את כבר מספיק בשלה, אני מספיק כאובה וכבדה וזה רק מחמיר כל יום שעובר. האל שלי צוחק כשאני מתבכיינת כי הוא מבין בדיוק מה עובר עליי, הוא סובל את אותם כאבים, רק בלי הגבלת זמן.
ועם כל הצחוק הוא הבעל הכי שותף ודואג שהיה לי אי פעם. במצבים שהייתי רגילה לקפוץ כדי לעשות בשבילו, הוא מכריח אותי לנוח וקם לעשות בשבילי.
רק חושבת איך אני עוברת את הלידה עם כאבים כאלה ומנסה לא לשחזר בראש את הלידה הקודמת שדפקתי את הראש במיטה כי הרגשתי שהשטן קורע לי את הגוף מבפנים.
מהרהרת ונזכרת שאני חתיכת נפש חזקה, עכשיו אני מכירה ואוהבת את הכאב הזה של להביא חיים לעולם והכי חשוב - אני לא אהיה לבד, זכיתי באל שלי.
זכיתי להכיר את הכלבה שכבר לא שלי
זכיתי להכנס בקלות להריון ולהיות גוף גידול למושלמת שברחם שלי
זכיתי בחיים האלה.
"לכל סיום יש התחלה חדשה
ותמיד הפרידה היא קשה"
*עורכת בעקבות הודעה מלחיצה שקיבלתי על אי הבנת הפוסט - חודש תשיעי הוא החודש המסיים של ההריון, הכל בסדר אני עדיין בהריון, התינוקת תצא בריאה ושלמה במועד אמן!! 🖐🏻🖐🏻🖐🏻🖐🏻🖐🏻
שיהיה שבוע טוב והמשך סערה נעימה💦
👑💜
