לפני 4 שנים. 15 בינואר 2020 בשעה 21:55
כל הגמירות שלי
שייכות לו.
גם אלה שאני שולטת בהן מוקדשות לו.
הגוף שלי שייך לו.
אם אשמין או ארזה, אשתין או אתאפק, אעמוד או אשב, אם אסתפר... הוא מעצב אותי.
הנפש שלי, שלו.
הוא מטפח אותי ומטפל בי. דואג שלא יחסר לי דבר ונותן לי מקום להתפרק כשהנפש עמוסה.
אני שייכת לו.
הוא יוצרי. האחד שתפס ולא שיחרר.
הגבר שלי שניצב מול סערות ליבי בביטחון ויודע להרגיע ולהביא את השקט.
הוא המחנך שלי. מעצים אותי ומקדם אותי למטרה. למזלי בשיטת המקל והגזר.
כשאני צריכה כאב הוא שם כדי לגרום לי להרגיש. הוא יודע בדיוק מתי אני מתקרבת לקריסה ומנחית את המכה הנכונה. כזאת שתפרק את העול בלי לשבור את הנפש.
הוא החיים שלי, איתו יצרתי חיים ובזכותו אני בונה לי חיים חדשים.
הוא האחד שלי
האל שלי
ואני כלום בלעדיו.