"...את יודעת, המבט שלך מלמטה הוא שונה וזה לא רק הטירוף בעיניים. הוא מתריס.
כבר בקטע של הלפיתה בשיער, או בלסת, את מישירה מבט, אפילו לא נרתעת אינסטינקטיבית מהנפת היד לסטירה.
את שמה זין. לא רק שלא משפילה מבט, אלא אפילו לא ממצמצת. מסתכלת במבט של 'תן לי עוד, לא תצליח לשבור אותי' וזה, כמובן, רק דוחף אותי יותר לשבור אותך ואת ההתרסה שלך".
"...אני יודעת, בגלל זה זה כל כך מושלם.
יכול להיות שמתישהו יכאב לי מספיק כדי שאסיט את המבט ואעצום את העיניים, אבל עד אז הן יישארו פקוחות ומתריסות וגם אם תשבור אותי, לא באמת תשבור אותי.
היו רגעים שסטרת לי והסתכלתי עליך וראיתי את הסדיזם הגדול שמסתתר מאחורי הסדיזם הקטן.
וראיתי שאתה קצת מבולבל מזה גם בעצמך.
וראיתי שכל זה יכול מאד בקלות להתנחשל לכדי גל גדול של כאב וזה הפחיד אותי והסעיר אותי וריתק אותי לראות אותך נאבק בעצמך, בבלבול הזה, בשעשוע, בתהייה בה אתה שואל את עצמך: 'עד כמה רחוק אני יכול לתת לעצמי ללכת? עד כמה רחוק אני יכול ללכת? עד כמה רחוק היא יכולה ללכת?'".
"...תראי, אני אוהב להכאיב מנטלית ושם אני יכול להיות באמת סאדיסט.
אבל זה לא המקרה אתך, פה אנחנו מדברים על כאב פיזי. בעניין הזה, סף הכאב שלך גבוה משמעותית ממה שנתקלתי בו בעבר, לרמה שגרמה לי לתהות.
זה משהו חדש שמסקרן ומאתגר אותי לבדוק, אז אני לא יודע אם זה נטו סאדיזם, או משהו שמאתגר את היכולות שלי. מה שבטוח, שעד היום החלק הפיזי, של הכאב, היה נטו משחק עבורי.
פה זה כבר לא."