לפני 4 שנים. 7 ביוני 2020 בשעה 13:33
אני עומדת למות. בשיא הרצינות. מוות נורא, איטי, בייסורים.
אני נשטפת בגלים של להג אימהי מטומטם מחוץ לחוג הכדורגל של הילד ואני טובעת.
הריון לידה דשא סינטטי צהרון אשכול לידה לידה הריון הריון הריון צהרון חוגים קהילה חוגים אשכול גן גן בגדי הריון דולה לידה טבעית בגדים מעבר דירה ריהוט נכס המתנס חוצפה שערורייה.
וזה לא שאני כזאת אינטלקטואלית, או שאני צריכה גירוי אינטלקטואלי מחוץ לחוג הכדורגל של הילד, אבל אני גם לא רוצה למות מוות מוחי.
ולא, אני לא יכולה ללכת ולחזור כשהחוג ייגמר כי יש לי ילד שיתפורר אם זה יקרה. לא כי הוא מפונק, אלא כי הוא צריך שיהיה לו סדר בעיניים, כדי שיהיה לו קל להתמודד.
אז אני זזה הצידה, כי אני צריכה שיהיה לי סדר במוח כדי שיהיה לי קל להתמודד. את דקירות הקור שלהן אני מרגישה בגב.
נקמת קבוצת אמהות ננטשת לא ברא השטן.
