עכשיו נזכרתי בנילס, שהגיע מסקנדינביה במטוס ולא על גב של אווז לבן.
אני הייתי בכתה י"א והוא היה תמיר ומוזהב, ארך גפיים וירוק עיניים. רך ומתגנב כמו חתול גמיש, מתפנק ומפתה, מציע הצעות בלי אף סימן שאלה, כולו סימני קריאה מתאווים.
היה לו זין יפהפה, עבה ולא נימול, שביקע הרבה בנות קיבוץ והרבה מתנדבות, בלי יותר מדי סנטימנטים, אבל עם המון צ'ארם.
באחד מערבי שישי בדיסקו בקיבוץ עמדנו ביחד בראש גרם המדרגות, ליד דלת הכניסה. היה חם ולח ושמלת הויסקוזה הדקיקה הסגולה שלבשתי נצמדה לי לעור. הוא הסתכל עלי במבט זומם וספק-אמר-ספק-תהה: 'לוק אט יור סקין.. איט איז סו ווט..'. הוא הרשה לעצמו להעביר יד איטית על הצוואר שלי ועל עצמות הבריח.
תמיד בסוף כל יום שישי כזה, אחרי שכבר היו נועלים את הדלתות של הדיסקו, היינו מתגודדים מתחת למדרגות וממשיכים לשתות ולעשן. ערב-רב של צעירים, בני שכבה, מתנדבים. חלק היו צריכים ללכת לתורנות חליבת בוקר אז העדיפו לנצל שעות ערות במקום לחזור לחדר, חלק חיכו שיפתחו את חדר האוכל כדי לחטוף משהו לאכול לפני שנופלים לשנת שיכורים ואני? אני תמיד התקשיתי לגמור את הלילה ולחזור לפרוזאיות של הבוקר ונהניתי למשוך רגעים אחרונים של לשחק ב 'נדמה לי'.
העברתי גם אני יד על הצוואר של נילס ואמרתי לו 'סו וואט, יו אר אולסו ווט'. הוא חייך ואמר 'סו, ההנהלה, מייבי ווי קן גט ווט טוגת'ר?'
אני זוכרת שהסתובבתי עם הגב אליו, השענתי את הידיים על מעקה הברזל הקר, קימרתי את עצמי והבלטתי את התחת ככה שיהיה לו יותר קל לחדור. הוא חדר.
הרכנתי ראש וראיתי את כל החבר'ה שישבו למטה עם הגב אלינו. אני לא יודעת אם הם שמו לב או לא, כי את הסיפור שהסתובב בקיבוץ אחר כך שנילס זיין את ההנהלה על המדרגות של הדיסקו, אני דאגתי לספר.
זה היה זיון קצר מאד וגס מאד ואחר כך נשארנו חברים טובים במשך שנים.
ואז הוא בא לבקר בישראל. כבר גרתי בתל אביב, בדירת חדר וחצי בחלק הצפוני של העיר. היה לי אוטו והיה לי מקצוע והיו לי פחות הזדמנויות למשוך את הלילה ולשחק ב 'נדמה לי'. נפגשנו לשתות ב 'סטפן בראון' ושתינו על פני אלפי שקלים ואלפי שעות ואלפי תכניות ממולמלות ובסוף לקחנו מונית אלי הביתה ונפלנו למיטה וניסינו להזדיין במשך המון זמן. מרוב האלכוהול הזין שלו לא עמד בכלל ואני הייתי לדעתי משותקת. אחרי שהתייאשנו מהזין שלו, הוא דחף לי לכוס את כפות הידיים עד למרפקים בערך. אני זוכרת בעיקר חיכוכים לחים שבשלב מסוים נהיו חיכוכים יבשים, אני זוכרת שריטות, אני זוכרת דחיקות ודחיפות, אבל אני לא זוכרת שום כאב. צחקנו מלא ואז נרדמנו.
בבוקר קמתי לעשות פיפי ואני זוכרת שהיה לי קשה ללכת. אני גם זוכרת שמשהו שם למטה בהתחלה התנגד להשתנה, התנגד להרפיה, אני לא יודעת להגיד אם זה היה מעצור בשלפוחית השתן, או הכוס שלי שנתפס. טיפות השתן הראשונות שהשתחררו במאמץ גדול הרגישו כמו לבה, או ברזל מלובן. הכאב היה בלתי נסבל.
אני לא יודעת איך צלחתי את ההשתנה הזאת, אבל כשניגבתי ממש ממש ממש ממש בעדינות, יותר הספגתי מאשר ניגבתי, ראיתי שנייר הטואלט היה מלא דם וידעתי שזה לא מחזור. כשחזרתי כאובה לחדר השינה שמתי לב שכל הקיר מעל לראש המיטה, מרוח גם הוא בדם.
ובינות לכל המריחות והכתמים התנוססה בבירור, בחדות, טביעת כף יד גדולה, אדומה.
כמה ימים אחר כך טסנו בהליקופטר שהטיס חבר שלו משדה התעופה 'עטרות' לאילת ומשם חצינו את הגבול לסיני.
אבל יותר לא הזדיינו.
