לפני 3 שנים. 7 בפברואר 2021 בשעה 5:53
כבר הרבה יותר מדי זמן לא הייתי מתחת לנעליים שלו ואני לא מתכוונת לזה בצורה מטאפורית. אין לי כח לנסות למצוא לזה מילים יפות או ניסוחים מבריקים מלבד להגיד את זה כמו שזה שהגוף שלי כבר כמעט מקיא מרוב שהוא רוצה ואני בוכה מהמוח מרוב שהוא רוצה והשיערות כואבות לי מרוב שהן רוצות ובא לי לתלוש את עצמי ממני חתיכה אחרי חתיכה מרוב שאני צריכה.
'זכרי', הוא אומר, 'ראש - רצפה, לשון - רגליים'.
אני זוכרת.
