בדכ אני משתדלת להיות מוכנה, בכלל בחיים ובפרט בכל מה שקשור אליו. אני לא מתיימרת לשלוט בשום סיטואציה, אבל חשוב לי להיערך לכל מה שיבוא לפני ובעיקר, לכל מה שיבוא אחרי. ב-בין לבין ממילא אין לי מה לנסות אפילו.
ברגעים האלה אחרי שהוא השפריץ לי את החיים מהכוס וכולי סחבה סחובה שכובה בתוך שלוליות של ברטולין על הרצפה ומנסה לחזור לעמוד על ארבע בצורה מכובדת, הוא צוחק שצריך את השלט של מקדונלדס שמזהיר מפני החלקה. הוא צודק. אני מחליקה אחורה וקדימה ובעיגולים ונהנית מהטמטום. זה מזכיר לי איך כשהיינו ילדים היינו שופכים מלא מים וסבון על הרצפה במקלחת בבית הילדים ועושים 'חליקות'. זה גם מזכיר לי טרף שמנסה להתרומם בחזרה אחרי שננעצו בו טופרי החיה, כדי אולי לנסות להימלט, למרות שזה קרב אבוד.
אז מראש הכינותי דלי עם מים וסמרטוט ומגב, שחיכו לי בפינה שבמטבח ואחרי שהוא הולך אני מנקה, על שתיים, כמו בן אדם.
