אני יוסף
אלמוג בהר
א.
אני יוסף. אני נַעַר תֹעֶה בַּשָּׂדֶה, הולך בדרכי המרעה.
פגשתי איש, והוא שאלני לֵאמֹר: מַה-תְּבַקֵּשׁ?
אני מתבייש. אני מתבייש. אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.
הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם? וַיֹּאמֶר אלי:
שמע נא. כך היה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.
ואולי לא היה זה חלום? אני מתבלבל.
זיכרוני עצל. אֶת-החַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.
ב.
אני יוסף. אני יוסף. אבי אָהַב אותי מִכָּל-בָּנָיו. אבי
עָשָׂה לי כְּתֹנֶת. וַיִּרְאוּ אֶחָי כִּי-אֹתי אָהַב אֲבִינו מִכָּל-אֶחָי
וַיִּשְׂנְאוּ אֹתי וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרי לְשָׁלֹם. הבאתי אֶת-דִּבָּתָם רָעָה
אֶל-אֲבִינו. חלמתי חֲלוֹם והגדתי אותו לְאֶחָי.
וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתי. עַל-חֲלֹמֹתָי וְעַל-דְּבָרָי.
אֵלֶּה תֹּלְדוֹתי. אֶת-אַחַי. הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ
וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים. וְאָבִי שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.
דבר איננו מיותר.
ג.
אני יוסף. וַיֵּלְכוּ אֶחָי לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם.
ואצא אליהם. וַיֹּאמֶר לי אבי: לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם
אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר.
דבר איננו מיותר. אני זוכר. אֶחָי נָסְעוּ מִזֶּה
כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה. וַיִּרְאוּ אֹתי מֵרָחֹק.
וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתי לַהֲמִיתי. ומה לי חיים בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִי.
כְּנָעַן ומצרים התחלפו בי.
ד.
אני יוסף. אני יוסף. וַיֹּאמְרוּ אֶחָי אִישׁ אֶל-אָחִיו:
הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת. הִנֵּה אַחַד הַבֹּרוֹת. חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ.
וַיֹּאמְרוּ: נִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. אבי אָהַב אותי
מִכָּל-בָּנָיו. וַיִּרְאוּ אֹתי מֵרָחֹק. ואומר: אַל-תִּשְׁפְּכוּ-הדָם הזה.
יָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בי. אֵיכָה אבי? קחו עבורו את כְּתֹנֶת הַפַּסִּים
אֲשֶׁר לי. וַיִּקּחוני וַיַּשְׁלִכוּני הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.
אוי אבי, אל תְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. למה אמרו אֶחָי טָרֹף טֹרַף?
למה נטבלה הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם? אבא, אָנָה אֲנִי-בָא?
אַיֶּכָּה אבא? למה אתה פוחד? למה מבטך רועד?
אבא, עכשיו כבר איני בודד.