נפגשנו סתם לשתות קפה בגינה הומה במרכז העיר. ישבנו וקשקשנו והיה נעים ו-ונילי להחריד, עד לרגע שבו הוא הניח לי כף יד כבדה על העורף וכמעט מבלי משים ובטח שללא מאמץ ליפף סביבה את השיער שלי ותוך כדי שהוא ממשיך לדבר טלטל לי את הגולגולת באיטיות למטה, למעלה, לצדדים, כמו בובת מריונטה, סתם כי התחשק לו. ישבתי שם בראש מורכן ועיניים עצומות, אחוזה לו באגרוף. ציפורים צייצו, תינוקות צרחו, מטפלות אדישות בהו בניידים שלהן ואני רציתי למות מרוב שרציתי אותו. אחרי כמה דקות הוא שיחרר אותי ואמר שכבר צריך להזדרז ולחזור לעבודה. בדרך למשרד התחתונים הרטובים הציקו לי אבל נשארתי איתם.
*
בפעם האחרונה שהזדיינו זה היה מול מראה. הסתכלתי עליו מסתכל עלי מסתכל עליו מזיין אותי והוא היה ענק ופראי ומרוכז ודורסני. כשהוא מזיין אותי אני מרגישה שאני רוצה לשבור את העולם.
*
אני גוללת מגילות והוא בקושי חולץ שתי מילים. על הפער הזה אני מאוננת.
