זה יושב על הרצפה כמו שמצופה ממנו. אף פעם לא נאמר לזה איך בדיוק לחכות, אבל זה כבר יודע איך לשמח. זה לובש תחתוני תחרה שמדגישים את התחת המוצק והירכיים החזקות. התחתונים חותכים לזה את החור בדיוק באמצע. זה אוהב שקווי המתאר של החור שלו ברורים. זה מחרמן את זה יותר מאשר אם זה היה עירום לגמרי. זה כתב על המצח משהו וגם קישט. זה מרגיש שזה עשה עבודה טובה וזה מרוצה.
זה עדיין מחכה על הרצפה. הברכיים של זה קצת כואבות אז זה רוכן קדימה ומשעין את הסנטר על כפות הידיים. העיניים של זה זזות מדי פעם כשנשמע רחש מחדר המדרגות. זה חיית מחמד שממתינה לבעליה. זה כלבה טובה.
הדלת נפתחת וזה קופא במקום בראש מורכן. זה היה רוצה לקפוץ ולכרכר וליילל ולכשכש בזנב, להתגלגל על הגב ולהגיש את הבטן לגירוד, אבל במקום זה צריך להיות רגוע ומנומס, להרים את הראש ולהראות מה כתוב לזה על המצח.
זה זוקף ראש בגאווה, אבל הסטירה האדירה שנוחתת לזה על הלחי גורמת לזה לחשוב שאולי זה פספס. 'מה ביקשתי שתכתבי?' הוא שואל. 'את האות L' זה עונה. 'ומה כתבת?' הוא שואל, 'הגדלתי ראש' זה עונה בחיוך מתנצל ומיד חוטף עוד סטירה. 'זאת בדיוק הבעיה', הוא אומר, 'לא ביקשתי שתגדילי ראש, ביקשתי שתכתבי את האות L, נכון?' זה מנסה שוב להיות חמוד 'אבל עשיתי ממש יפה-' עוד סטירה נוחתת לזה לאמצע הפרצוף 'מה כתבת?' הוא שוב שואל. 'כתבתי לוזרית וציירתי לבבות ועל כל רקה את האות L' זה עונה נכלם. 'וזה מה שביקשתי?' הוא מתעקש שזה יענה, על אף מחאותיו. 'לא נוווו, ביקשת את האות L אוקיי?!'
הוא מלטף לזה את הראש בחיבה ואז דוחף את זה אחורה חזק על השטיח. זה מאבד שיווי משקל ומתרסק אל המרפקים שבולמים את הנפילה. זה מרגיש קצת מטופש ככה לאבד שיווי משקל אבל הוא לא עוצר, אלא מקים את זה וממקם את זה על ארבע. הוא דוחף לזה אצבעות לחור, זה חושב ששתיים או שלוש. בהתחלה החור של זה לא רטוב בגלל כל ההתרגשות והציפיה, אבל אחרי שהוא מנער לזה את החור טוב-טוב כמה שניות, זה מתחיל להרגיש את הנוזלים נקווים בין הירכיים ומטפטפים החוצה. הוא ממשיך לזיין לזה את החור עם האצבעות שלו עד שזה מתחיל להרגיש את הרעד ברגליים וההתכווצויות שמטפסות משיפולי הבטן וזה מתחיל להשפריץ כמו ממטרה 'תקשור אותי למקל, תסובב אותי ותשיר לי סובי ממטרה' זה מתבדח אחר כך.
זה מתפלש בנוזלים של עצמו על הרצפה. מה שהיה כתוב על המצח נמחק ממזמן, כי זה אף פעם לא משקיע כסף בתכשירי איפור איכותיים. הוא משחרר את חגורת העור שלו מהמכנסיים ומתחיל להצליף בזה. בעיקר צד ימין של התחת של זה חוטף פעם אחר פעם. כואב לזה וזה מקלל. הוא עוצר ומלטף את זה, מלטף לזה את הירך והתחת, מלטף לזה את השיער, מלטף לזה את הפנים. זה מתלטף על היד שלו, מכניס את האגודל שלו לפה, מוצץ ומלקק. זה נרגע. עכשיו הוא כורך לזה את החגורה על הצוואר ומותח לזה את הצוואר אחורה. זה מאבד את הנשימה לרגע, זה מתאמץ. הוא שוב דוחף את האצבעות שלו לחור הרטוב של זה ושוב מזיין את זה באגרסיביות עם האצבעות שלו. זה מקלל בלב או בקול רם או בלחש, זה כבר לא בטוח.
הוא משחרר את זה מהחגורה והולך להתיישב על הספה. זה זוחל אחריו ומתמקם לו בין הרגליים. זה יכול להריח את הריח שלו והפה של זה מתמלא רוק. הוא תופס את זה בשיער ומקרב אותו אל הזין שלו. זה פותח פה רעב אבל הוא לא נותן לזה למצוץ 'לא למצוץ. רק להסניף'. זה מתוסכל ומתרגז. זה מנסה למצוא דרך לעקוף את האיסור אבל אין איך. הוא שולט בתנועות הראש של זה ולא נותן לזה למצוץ. אחרי כמה דקות של הסנפות עמוקות ונואשות הוא אומר 'עכשיו את יכולה, אבל רק ללקק'. 'אתה בנזונה' זה אומר בתגובה, אבל מלקק כמו שהתבקש.
הוא מסמן לזה לפתוח פה גדול ודוחף פנימה את הזין שלו. זה מרגיש שזו תכלית קיומו ושאין דבר שהיה יכול לעשות, או שהיה רוצה לעשות, במקום לעשות רק את זה כל היום וכל הלילה. הוא מצמיד את הראש של זה לזין שלו עד הסוף וזה משתדל שהפה שלו יהיה רק משאבה של רוך וחום ורטיבות. זה לא רוצה להיות שומדבר מלבד להיות משאבה של רוך וחום ורטיבות.
כשהוא גומר הוא ממלא לזה את הפה בזרע החם והמתוק שלו וזה מאושר. הוא משתהה כמה שניות כשהזין שלו עמוק בפה של זה והראש של זה צמוד לו לביצים. זה בולע הכל ומעביר את הלשון מסביב לזין שבתוך הפה שלו. זה מאושר.
