אני חייבת להבין משהו, באמת, לא בשביל לקנטר (טוב אולי קצת).
מקריאה של בלוגים של שולטים עולה כי אחד מהאלמנטים הבסיסיים, היסודיים והחשובים ביותר הוא האלמנט של גאוות השולט שמתגאה בנשלטת שלו. נדמה לי שזה בעיקר נפוץ במערכות השליטה של אבא וקטנה, דאדי וקטנטונת, שבהן - כנראה, כי אני לא באמת יודעת - הסיפור של האב הגאה בבתו הקטנה הוא קריטי.
עכשיו, האקטים שמסבים לשולט גאווה נעים על ציר די רחב, זה יכול להיות בליעה של זרע, זה יכול להיות היכולת לחטוף מכות, זה יכול להיות המבט התמים והילדי של הנשלטת בעודה בולעת זין - זה באמת מאד מגוון. ובשעה שאני לגמרי מבינה את התחושה של להיות גאה בעצמי שכנשלטת עשיתי XYZ בשביל השולט שלי, אני פשוט לא לגמרי מבינה את תחושת הגאווה של השולט. כאילו, על מה? על זה שהיא בגדול עשתה את מה שאתה רוצה שהיא תעשה? נכון, יש פה את הסיפור של נשלטת שיוצאת מאזור הנוחות בשביל השולט שלה, אבל אז אני לא מבינה למה גאווה זה הרגש שכולם חשים ולא נגיד, הכרת תודה, או הערכה? זה די ברור שנשלטת תרצה ולפעמים גם תצליח לצאת מאזור הנוחות עבור השולט שלה, נדמה לי שבגדול עיקר הסיפור של מערכת יחסים מבוססת שליטה בנוי על הרצון/הצורך הזה לעשות משהו בשביל מישהו (מכל מני סיבות); אז כאילו, איפה פה ההישג הגדול שמסב כל כך הרבה גאווה לשולט...?
שואלת באמת (וגם קצת בצחוק. אבל גם קצת באמת).
