בשכונה עוכרת-ישראל שבה אני גרה מציינים הערב את הלואין (האלווין? האלואין?) ובגלל שאין לי עמוד שדרה נכנעתי לתחנוני הילד, נרשמתי כבית מארח ומיד נכנסתי להתקף חרדה מבוסס-רגשי-נחיתות כי כולם בשכונה טחונים ברמות קשות וחיים בסרט של פרבר אמריקאי וכמויות הכספים שנשפכו פה על קישוטים הן דמיוניות. לעומתם, אני הצנועה ומעוטת-האמצעים חייבת להראות לכווווולללם שעם דבק מקמח ומים, בריסטולים, אקריליק וקרעי בדים משומשים אני בונה לבדי האוס-אוף-הורורז כי אני עצמי חיה בסרט של המעז מנצח וככה ביליתי את הסופש. כל זה רק כדי לספר שקודם שמעתי קולות ילדים שמגיעים לקושש ממתקים מחוץ לדלת (כי הכנתי הכל בחדר המדרגות מה אני פרייארית כל הזמן לקום ולפתוח את הדלת לילדים?!?) וכשהסתכלתי דרך העינית ראיתי ילדה שבמקום לקחת שקית ממתקים אחת לפי הנחיות המארגנים, לקחה שתי שקיות! מיד פתחתי את הדלת במהירות ורשפתי עליה 'מותר רק שקית אחת!!!'. זה כבר הבהיל אותה כהוגן. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
