אני זוכרת שכשהיינו ביחד, תמיד היה ברור מי הבוץ' ומי הפם, לפחות בהתחלה, לפחות למתבונן מהחוץ. במיטה הייתי נותנת לך לזיין אותי ומוצצת לך את הסטראפון כמו הכלבה הטובה שחשבת שהייתי.
ככל שחלף הזמן מצאתי שאני שואבת הנאה עצומה מלהכניע את הבוץ' שאת. סחבתי שישיות של מים על הכתף כשאני על עקבים ואת הולכת לידי מכווצת מקנאה ובושה. בכל פעם שהתארגנו ליציאה מהבית הייתי מוצאת את הרגע המדויק לציין בטון אגבי ש 'לוקח לך המון זמן להתארגן' וחוגגת את רפרוף העיניים הנעלבות שלך.
ואז סיפרת לי שאחת האקסיות שלך קנתה לך בשלהי הזוגיות שלכן מתנת יומולדת - סט מהודר של חזיה ותחתונים מתחרה (ואת בכלל תמיד היית עם ביינדר). נורא נעלבת מזה.
כמה לילות אחר כך אכלתי לך את הכוס וכשכבר היית ממש קרובה לגמור עליתי קרוב קרוב לאוזן שלך תוך כדי שהאצבעות שלי עמוק בכוס הרטוב שלך ולחשתי לך שאת בסך הכל ילדה קטנה ועלובה, שעכשיו תלבשי את החזיה והתחתונים הסקסיים שלך מהתחרה כי אני לוקחת אותך לטיול לגן מאיר, שאושיב אותך ליד כל הכלבלבים לאימוץ ליד הכניסה הראשית ושאגבה 2.5 שח ממי שירצה ללטף לך את הראש ושבטח יהיו כאלה שיקבלו ליטוף חינם כי אני לא בטוחה שאת בכלל שווה את ה 2.5 שקלים האלו.
אני חושבת שזאת היתה הגמירה הכי חזקה שלך בחיים, לפחות זה מה שאמרת, לפחות זה מה שצרחת ולצערך תמיד היית (ועודך) האדם הכי ישר שהכרתי.
אחר כך הכל השתנה בינינו.