אתמול בלילה אחרי שכמעט התעלפתי משיעור פילאטיס בזום, חילצתי מהבית חברה שעשתה יותר מדי ילדים ובעלה אדיוט ושכנעתי אותה לבוא איתי לאמפם. קנינו שלושה בקבוקי יין וקצת גבינות כי אנחנו באירופה וזרמנו אלי לדירה.
לא הזדיינו אני לא נמשכת אליה בכלל. אבל דיברנו מלא על בדסמ ואני לא לגמרי זוכרת את פרטי השיחה, אבל אני כן זוכרת שהיא חזרה ואמרה שהיא לא מבינה בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה, אם זה לא בשביל זיון. אני זוכרת שאמרתי שזה ממש מעניין ושבשכרותי כי רבה ניסיתי להסביר למה מבחינתי הסקס הוא ממש שולי לבדסמ.
שלושה בקבוקי יין לבן זול שמתחלקים בין שתי סחבות פרבריות עושים את הנזק שלהם ולכן השיחה לא באמת הגיעה לשומקום, אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שאני רוצה לכתוב על זה, אז כותבת.
אולי זה היה לי מעניין רק בראש וזה בעצם ממש לא מעניין, אבל מבחינתי אין באמת קשר בין בדסמ לסקס. כלומר ברור שיש, ברור שמזדיינים, ברור ש 'תזיין לי את הגרון תפתח אותי חזק החורים שלי שלך' וכולי, אבל מהותית בדסמ זה שלי עם עצמי.
אני לא נרטבת שמכאיבים לי. הכוס שלי לא מוצף כשמורידים לי סטירה, או כשמצליפים בי. אני לא מתחרמנת כשנפתחים עלי עם פלוגר ואני לא נהיית כלבה חרמנית כשמחפצנים אותי. אבל אני מאושרת, אני שמחה, אני עולה על גדותיי מרגשות מבעבעים. כשאני בספייס אני מתגלגלת מצחוק, בוכה ומתגלגלת מצחוק. זה אושר שאין לתאר אותו. זו תחושת התעלות ששום אורגזמה לא משתווה לה. זה סיפוק מסוג אחר.
סקס, ממושך וממלא ומרעיד עולמות, תמיד יהיה רגעי. אולי רגעי מתמשך, אבל רגעי. מה שהמזוכיזם שלי מעניק לי, תוך שימוש בסדיזם של העומד מולי (מעלי) הוא עמוק הרבה יותר ועצום וגדול לאין שיעור ובעיקר קבוע.
נכון, אין כמו זיון מהמם שהוא חלק מהפרקטיקה, אבל אני לא פה בשביל זה.
ועכשיו אלך להקיא באלגנטיות את כל היין הזה מהגוף שלי כי ההאנגאובר הזה לא יעביר את עצמו.