אתמול מתישהו במהלך הלילה חשבתי על זה שהחרמנות של היום היא לא החרמנות של פעם.
נדמה לי שהיום הרבה יותר קל לתת מענה לצורך - אני לא מדברת על הפורקן כשלעצמו, אלא על בכלל כל הקונספט של כמה זמן צריך להחזיק מעמד ועל המימדים והעומקים והרבדים שאליהם יכולה להגיע החרמנות כשהיא לא נענית בצורה מיידית.
יש מצב שאכלתי יותר מדי סדרות תקופתיות וסרטים הוליוודיים (למרות שאני לא מחובבי המדיה הקולנועית) אבל נראה לי שפעם (ואני מדברת על ממש פעם פעם) כשגבר היה עורג לאישה, לא היה לו אלא להמשיך לערוג, להתאוות, לכמוה ולגמוע מרחקים עד שהיה מגיע אל הכוס הנכסף והכל היה נגמר במפגש בהול, מתנשף, דחוק וקיומי ממש. נכון שהאנושות זה אותו החרא כבר מאות שנים, אבל משהו בשפע ובזמינות של כל דבר היום מקמפרס אותנו אפילו עוד יותר, אז אני מדמיינת שלפני שהכל היה בהישג יד, גם החרמנות היתה קיומית.
והיום? זה עוד מרכיב מדולל שעם קצת מזל אנחנו מצליחים לנטרל רעשי רקע (כמו פורנו למשל שזו הדוגמא באמת הכי זמינה וגנרית וצפויה פשוט לא היה לי כח לחשוב) ובונים לו איזה בילד אפ בינוני.
מילא, וכל זה למה? כי בשלב מסוים התחלתי לאונן ודמיינתי איך הוא מגיע אלי הביתה, עם בילד אפ בינוני (כי אנחנו תוצר מדולל של התקופה) ובלי יותר מדי נייסיטיז הודף אותי לקיר הכי קרוב, עושה מה שצריך לעשות עם הבגדים שלי כדי לקבל מעבר ישיר לכוס ומזיין אותי בעמידה עם הגב לקיר כשרגל אחת שלי כרוכה לו סביב האגן והרגל השניה מנסה להחזיק את הגוף שלי שנטחן אל הקיר.
ותוך כדי שאני ממש על סף גמירה אני קולטת שהפנטזיה שלי מתחלפת לי בראש בפנטזיה שבה אני גם נטחנת בכוס, גם מאוננת על סטרפאון שאני לובשת וגם טוחנת מישהי או מישהו עם הסטרפאון הזה וכל הזמן העונג הפיזי מגיע גם מזה שטוחנים אותי בכוס אבל גם מהשפשוף שלי את הזין של עצמי וגם מהחיכוך של הזין שלי בחור שאותו אני טוחנת.
וגמרתי שלוש פעמים, אבל חשתי תיסכול גדול כי אני רוצה שיהיה לי גם כוס וגם זין ושאני אוכל בעת ובעונה אחת גם לקבל זין בכוס וגם לשפשף לעצמי את הזין וגם לחדור איתו. נראה לי זה אומר שאני צריכה כוס אחד ושני זינים. איזה באסה עם פיזיולוגיה מוגבלת.
