טוב הייתי אמור לחזור ארצה הבוקר, אבל כל הטיסות בוטלו. כמו שלנון שר "Life is what happens to you while you're busy making other plans". נראה לי כבר ציטטתי את השיר הזה באיזה פוסט קודם, אבל מה לעשות, זה נכון, אחת השורות המבריקות שלו.
אז עכשיו דיי תקוע בפורטוגל, אין לי יותר משמרות, על הנייר עוד בחברה ומסיים בסוף החודש אבל בפועל לא עובד יותר, דיברתי עם מחלקת הדיור של החברה כיוון שקבעתי עמם שאצא מהדירה אתמול, דחינו את היציאה לתאריך המאוחר ביותר האפשרי, שזה בתחילת יולי. אם עדיין תהיה בעיה לחזור ארצה ביולי יהיה אפשר אולי לבקש להישאר באופן מיוחד משום שאלו באמת נסיבות מיוחדות, אישית לא תהיה לי בעיה גם לעבור לאיזה airbnb, בכל מקרה רוב הציוד והבגדים שלי כבר ארוזים. אולי אנצל את הזמן לטייל קצת, זה מה שחשבתי שאעשה במקור ובסוף ויתרתי על זה, אבל אם במילא אני תקוע כאן אפשר לעשות מהלימון לימונדה, למרות שהמחירים עדיין דיי גבוהים אז אני מהסס לנסוע רחוק מדי. אני מקווה לחזור ארצה בהקדם האפשרי, גם יום ההולדת של אח שלי ושל אמא שלי בקרוב, קיוויתי להיות בארץ בשביל זה. את של אחי בטח אפספס, מקווה שאוכל להגיע ארצה לפחות לפני זה של אמי. כשדיברתי עמם בטלפון הם אמרו שעדיף שאני בחו"ל, אבל אני לא מרגיש ככה, הייתי מעדיף להיות בארץ עם המשפחה, גם אם יש סכנה וצריך להיכנס כל רגע לממ"ד, לפחות ארגיש חלק מההוויה המשותפת של המדינה.
לפחות אם המלחמה הזאת תביא לחילופי שלטון באיראן הכל יהיה שווה את זה, לעם האיראני מגיע יותר. עדיף לי אולי לנצל את הזמן לטיולים אבל בינתיים אני פשוט נשאר בדירה ומסתכל על נוטיפיקציות כל הזמן ורשתות חברתיות וכשאני לא עושה את זה אני צופה בסרטונים או סטנדאפ או מאונן. כנראה לא הדרך הכי בריאה להתמודד עם לחץ.
צריך לשים שיר של ריטה לשם המאורע? אני לא הכי בקיא בדיסקוגרפיה שלה אבל יאללה