אז בתחום הבדס"מ היו לי הרבה התפתחויות בחודש וחצי האחרונים. הלכתי לשני פמדומים ושלושה מאנצ'ים, אני בהתכתבות עם כמה שולטות, אם כי בינתיים לא נראה שזה מתפתח עם אף אחת מהן לכיוון הזוגי לדאבוני, אבל הפוסט הזה הוא לא על זה.
במקום זאת הפוסט הזה הוא על עבודה, יותר נכון על חיפוש עבודה. אני פשוט כותב כאן כדי להוציא קיטור.
חזרתי ארצה כבר לפני חודשיים, ידעתי שלא מיייייד אחפש עבודה, אבל כן לא כל כך הרבה זמן אחרי כן. מי רוצה להיות תקוע בבית של ההורים לנצח? גם אם זה בית חדש. כבר התחלתי לדבר עם חברים יותר ברצינות על לעבור לדירת שותפים במרכז, מחכים לרגע המתאים, אבל אני לא רוצה לפני שיש לי עבודה מן הסתם, למרות שכן יש לי מספיק חסכונות לזמן מה.
אבל הפעם בחיפוש העבודה חשוב לי מה העבודה. וכששואלים אותי באיזה תחום אני מחפש קשה לי להגדיר. נמאס לי מעבודות השכר מינימום חסרות המשמעות שעשיתי עד היום. אני מניח שמה שאני מחפש הוא משהו שבו אני יכול לתרום למדינה מתוך היכולות שלי. מאידך, אני לא בטוח מה היכולות שלי ואני מאוד חסר ביטחון ונוטה להקטין בערך של עצמי. אבל אני ככל הנראה יכול להתנסח דיי טוב, אני מבין בהיסטוריה ואני מנומס ונעים הליכות כך שאולי אני יכול להתאים לאיזה תפקיד דיפלומטי? אולי כתיבת תוכן לעמותות פרו-ישראליות או פרו-יהודיות? או משהו בתחום הזה או בתחומים קרובים.
תחילה הייתי בריאיון עבור איזו עמותה שרוצה להנגיש את ישראל לקהל אמריקאי ליברלי, תפקיד התנדבותי, הגעתי אליו כי פשוט שלחתי הודעה בלינקדאין למישהו ששמעתי בפודקאסט מדבר על זה. אבל הוא אמר לי שהם לא זקוקים לאנשים חדשים כרגע. התכתבתי עם עינת וילף אותה אני מעריץ, כתבתי לה שאני רוצה לתרום בהתנדבות או עבודה עבור המפלגה שהיא מקימה, בינתיים היא לא השיבה לי. כעת אני לקראת סיום קריאת הספר המעולה שלה "שיבה באוקטובר", לדעתי אכתוב לה שוב כשאסיים ואנסה לנסח טוב יותר כיצד אני יכול לעזור.
אחרי ששלחתי קו"ח למספר עמותות, עם אחת היה לי סוף סוף ריאיון (אחרי ששלחתי להם גם מספר משימות לבקשתם) והלך מעולה אבל אמרו שאקבל תשובה תוך 2-3 שבועות. למרות שהלך טוב ההיגיון אומר לא לשים את כל הביצים בסל אחד אז המשכתי לשלוח קו"ח ואף הגעתי לריאיון לתפקיד קשב חוץ עבור אחד מערוצי החדשות. גם ריאיון זה הלך טוב. עד סוף השבוע קיבלתי מהם תשובה חיובית! אממה, עדיין לא קיבלתי תשובה מן הריאיון הראשון, ושם התפקיד דווקא נשמע יותר לטעמי והמשכורת יותר טובה. כתבתי לערוץ שאני עוד מחכה לתשובה לגבי ריאיון אחר. עד שקיבלתי תשובה - שלילית - אלו כבר המשיכו עם מועמד אחר. וזה חברים משמעות הביטוי "עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ". אני מרגיש מטומטם. הייתי צריך לומר "כן", להתחיל את הליך הקבלה ומקסימום באותו שבוע לומר שקיבלתי הצעה יותר טובה. מה אני סנטימנטלי לערוץ? אכפת לי שאפגע להם ברגשות או משהו?
מאז קיבלתי עוד כמה דחיות. ניסיתי קצת להוריד את הרף שלי, לשלוח ליותר מקומות, גם אם אני מרגיש פחות קשור למשרות הללו, אבל קשה לי כשאני אשכרה מנסה לדמיין עצמי עובד במשרה שאני פשוט לא רוצה. שונא את תחושת התקיעות שחשתי בעבודות קודומות. ובבית של ההורים הם כמובן כבר מתחילים ללחוץ, לשלוח לי קישורים למשרות שלא חשבתי עליהן ולקורסי הכשרה, אבא מציע לי להיפגש עם איזה מומחה בחיפוש עבודה, משהו כזה, שיווק מחדש לתפקיד "יועץ תעסוקתי", הופך את זה לקורס. הוא מציע לשלם עליי על כך, אבל נמאס לי שהם משלמים עליי על דברים, גורם לי להרגיש ילד. גם אחר כך כשמגיעים לאיזה ויכוח, כמו שקרה לי עם אבא על איזה נושא פוליטי והתלהט מאוד מהר כי אבא שלי חושב שהדרך לנצח בוויכוח זה להיות יותר קולני ולצרוח כדי שלא ישמעו את מה שאני אומר, אז הוא תולה את הדברים האלה מעליי כהוכחה לכמה הוא אבא טוב. מבחינתי הוא יכול לדחוף את כל הכסף של עצמו לתחת, אני לא רוצה אגורה ממנו ואני מוכן לגור ברחוב רק לא להרגיש חייב לו כלום, בטח אם הוא חושב שזה נותן לו אישור להיות שמוק.
הם מציעים לי גם להתחיל ללמוד, אולי תואר שני. ואז תואר שני אפשר לעשות תוך כדי עבודה חלקית, ואז אני יכול להוריד את הרף שלי לעבודות שאני מעוניין בהן, כי אפשר לעשות עבודה פחות משמעותית אם ההצדקה שלי היא שאני לומד תוך כדי וקריירה תבוא אחר כך. אבל זה גם מה שאמרתי כשעבדתי תוך כדי התואר הראשון. אני מרגיש שזה פשוט דוחה את הנקודה בה אני צריך להחליט על קריירה, או לוותר על אידיאלים מסוימים ולהתפשר. מאידך כמעט לכל משרה שאני רואה כתוב שצריך ניסיון, ראיתי אפילו משרה שבכותרת שלה כתוב "ללא ניסיון!" וכשנכנסים לדף המשרה, בדרישות כתוב: "ניסיון ב-X". אם לכל משרה התחלתית צריך ניסיון, איך משיגים את הנסיון הזה?? אולי עם תואר שני רלוונטי זה ייחשב סוג של ניסיון. אמא שלי עובדת במרכז הבינתחומי, אוניברסיטת רייכמן כפי שהיא נקראת היום, אם לומדים שם אפשר אולי להשתלב במכוני מחקר, זה מעניק ניסיון. גם אם אלמד שם להבנתי זה יהיה בחינם בתור בן של עובדת. אז התחלתי כן לשקול זאת יותר. אבל כנראה שאצטרך להחליט מהר, שנת הלימודים מתקרבת. מאידך זה אומר שלשנה-שנתיים-שלוש הקרובות אצטרך אולי להתפשר על איזו עבודה חלקית מבאסת חסרת משמעות? בגיל 30 עדיין לא אתחיל אף קריירה?
לא יודע מה יהיה עמי.
אולי תהיה שולטת שתקרא את זה שתחליט להעסיק אותי בחברה שלה ואז היא תהיה הבוסית שלי, אעבוד תחתיה, זה אולי יוסיף עניין לעבודה (-X