נותנת האמון

יום שישי ערב. אני בבית לבד, בשקט שלי, עם חתולים, כוס ויסקי (שקיבלתי אישור עליו כמובן) ומסך פתוח של טלפון. אני לא נותנת לטלטפון להירדם כדי לא לפספס הודעה. וחושבת. חושבת. חושבת.
כל היום אני מפנטזת מלא על אדוני. כמה עוד יש לי לגלות. כמה עוד פעמים אני אתמלא עד אינסוף בהוקרה לאדוני. כמה עוד יש לי ללמוד. ולהודות אינסוף לאדוני על כל יום. וזה עושה אותי מאושרת עד השמיים.

זה הרבה יותר מסקס. מגמירה. מעונג של מגע. זה לעמוד מולו ערומה נפשית. ולא לפחד. כל הזמן לרצות להשתפר. להישרף מבפנים, אבל לעבור על המחסומים בראש. לדבר על מה שפחדת לחשוב אפילו עם עצמך בלילה לפני שינה. לרצות להתמסר ולהרגיש את השליטה שלו. לשכוח מכל העולם לידו. לדעתי אי אפשר להסביר את כל העומק של זה.

וגם היום אני בטוחה בבחירה שלי.